בלילה קר וגשום בפריס
היה קונצרט חילוני באֵגליס
פסלי קדושים סוככו עלי
בראותי את שכנתי למושב
מניחה פרטיטורה על
ברכיה החשופות
(נוקטורנו של שופן?
כבר שכחתי).
והיה שם פס אור
שחדר מבעד ויטראז'
ופיזז על שערה הזהוב
זזתי קצת - לתת לשכינה
להתמקם בין שנינו!!!
אמר ר' פנחס מקוריץ
"לו ניגון ידעתי
אולי יכול אני
לאלץ המשיח לבוא!!!
"ואולי עוד ייוודע
שתחילת הבריאה
בצליל יפה אחד..."
ככה, שני שירים כה שונים, זה לצד זה, כמו מתכתבים זה עם זה ואולי מקנטרים זה את זה - חולקים כפולת עמודים בספר "פתאום רוגַע", ספר שיריו החדש של יצחק ינאי. למעשה, אף אחד לא קורא לו כך, בשמו הרשמי והמלא. כולם קוראים לו "איציק", והוא לעצמו קורא "קשישא" (כפי שגם כתוב בסוגריים על כריכת ספר). הוא מתעקש שהשירים שלו הם "שירים לקריאה בקול", ומסביר בפתח הספר, בהקדשה למו"ל המנוח ירון גולן, כי "אדם הקורא שיר בקול, מדקלם בהטעמה וקולט את ההדגשים. לדעתי, ההתרשמות שלו עמוקה יותר".
השירים, הנעים בין שני קטבים מובהקים: עונג האהבה וצער הקמילה, כולם חיים, זורמים, ו"תופסים".
למה להרבות מילים? צריך לקרוא:
בגופי רדומה נשמה של קלושר
יש לי כסות בלילה
ואשה חובקת צוואר
אך יש בעולם
מיליוני גשרים
שמִתַחתָם ישנתי
בהרהורי לבי
שמִתַחתָם הדלקתי מדורות זרדים
ובהבל פי פתרתי
בעיות האדם.
כן
בגלגול קודם
הייתי נווד
זה נכון...
