האלימות הרעה מכל – אלימות התקשורת

האלימות בישראל נדונה עד לעייפה ולזרא בתקשורת הישראלית בשבוע האחרון. האלימות שנחשפה בצה"ל, האלימות של המגזר החרדי, של ההומופובים, נוער הגבעות, האלימות הפוליטית, אלימות הנהגים הישראלים ועוד ועוד זְנֵי אלימויות בכל המגזרים של החברה הישראלית. הנושא חשוב מאוד וצריך לדון לעמקו, אבל כפי שהגמל אינו רואה את דבשתו, התקשורת הישראלית אינה מבחינה באלימות הרעה מכל – אלימות התקשורת. שנים רבות חלפו מאז דהה ונעלם ההבדל בין כתיבה מושחזת לבריונות גרידא. הכוח העצום שיש לתקשורת השחית אותה לחלוטין ואין היא רשאית עוד לעסוק בשחיתויות אחרות. התקשורת חדלה מזמן לדווח, לפרשן ולהסביר; היא הפכה לקונגלומרט מאפיונרי המרוממת ומשפילה בכוחה ובעוצם ידהּ את מי ואת מה שמתחשק לה. יש לתקשורת הישראלית קו מנחה, אנטי יהודי, פוסט-ציוני, מוּבָל על-ידי רגשי שנאה והרס עצמיים. האלימות המילולית קיבלה הכשר בדמות "חופש הביטוי" שהיה לחופש השיסוי, השנאה והרוע באיצטלה של נאורות. אין אלימות קשה יותר מלשון הרע! חוק איסור לשון הרע בישראל עצמו מתיר הוצאת דיבה, אם סנגורו של הרשע מצליח להוכיח שהדיבה אמת או שנאמרה בתום-לב. תחת המטריה של "חופש הביטוי" מצטופפים להם אלימוֹת ואלימים בני אלימים ואלימוֹת והם חובטים ומכים, הורגים ופוצעים ואין עוצר. אלימות התקשורתנים באה לידי ביטוי בכל מיני אופנים, החל מקידום בלתי חוקי בעליל של מהלכים החופפים את דעותיהם, בלי כל קשר לנכונות המהלך וצדקתו, ועד להכפשה טוטאלית של ציבורים שלמים שכל חטאם הוא שהם אחרים החושבים אחרת וּפועלים אחרת. אין מדובר בביקורת לגיטימית; זו חלפה לה מתרבותנו לבלי שוב. מדובר בהצלפות חסרות רחמים ובמכות רצח של בריונים עלובים מול מקלדת כנועה הסובלת הכל! האלימות התקשורתית הנוראה ביותר היא ההתעלמות מתוך התנשאות חצופה בדעת הציבור. המרואיינים הנכונים אינם מוזמנים, השאלות הנכונות אינן נשאלות ועל כן כל דיוני התקשורת עקרים, וכדרך עקרה, כל עולמה של התקשורת בישראל מר כלענה. ההתעסקות של התקשורת בנושא האלימות בחברה הישראלית אינה אלא עוד מסכה שקרית על פרצופה המפלצתי, ועומדת כמו הרוצח והגנב, השודד והגזלן מול ארון הקודש ביום הכיפורים. הישועה תבוא כשהתקשורת החדשה והעצמאית המבצבצת לה מעדנות ברשת האינטרנט, כדוגמת האתר הזה ואתרים נוספים, תכבוש עוד ועוד קוראים ומפרסמים, תגרע עוד ועוד נתחים ותגרום לעוד ועוד הפסדים בתקשורת הקיימת. הרווח וההצלה יבואו כשייגמר סוף-סוף הכסף בערוץ 2 וערוץ 10 ויתחילו להטות אוזן לרחשי הציבור. הנחמה תתגלה בכל ברכתה כשהמפרסמים יכירו באפקטיביות הפרסום באתרי האינטרנט המעידים על קהלי מטרה ברורים. העיתונאים הראויים לתואר הזה אינם כותבים כאן בעבור שכר כלשהו, הם כותבים מדם ליבם את האמת הצרופה לדעתם. לפיכך, העיתונות הנכונה והאמיתית לא מתה, היא פשוט עברה דירה ולא הכל מכירים עדיין את הכתובת החדשה.