בל נשלה עצמנו, פנייתו של השר ישי אל נשיא המדינה לחון את ידידו בניזרי, הייתה מסתיימת בחברה מתוקנת בהתפטרותו המיידית של שר הפנים, על-ידי הוראה מפורשת של ראש ממשלה.
אך אנו איננו חברה מתוקנת, ודרכינו רחוקות מאוד מן החברות המתקדמות אשר יושרה והגינות ציבורית, הן להם, לחם חוק.
לפנינו ציבור אשר אינו מכיר בקיומו של החוק הישראלי, והוא מנסה לכוף אותו על-ידי ניצול קשרים פוליטיים למען קידום ענייניו, וכל הדרכים מובילות לרומא של מאווייהם.
תופעה בזויה זו מצטרפת אל שורת המהומות המתקיימות כבר כמה שבועות בבירת ישראל, גם כן, על-ידי קבוצה חרדית, אשר אינה מכירה כלל בקיומה של מדינת ישראל, לא כל שכן בחוקיה, ולשתי הקבוצות הללו חלק חשוב בניסיון להפוך את הדמוקרטיה הישראלית לתיאוקרטיה מן הסוג אשר חוותה אירופה לפני מאות שנים.
העובדה כי ראש ממשלת ישראל לא מצא ולו פעם אחת את ההזדמנות הנאותה, לצאת כנגד הניסיון להריסת שלטון החוק והדמוקרטיה הישראלים ולגנותם במילים חריפות, רק מגביר הן את החשש והן את הסלידה אשר האזרח חש, כאשר הוא מבין את פשר שתיקת הכבשים האומללה הזו.
החתירה המתמדת תחת אושיות החוק/דמוקרטיה הישראלים, בשם הדת ונציגי ה"יהדות" כביכול, עשויה להביא את החברה לשסע חברתי, אשר יסכן את קיומנו כאן יותר מכל איום אירני.
הסכנה כי ישראל תהפוך למדינת הלכה חשוכה נוסח אירן מתקרבת אל מחוזותינו במהירות מסחררת, ואין פוצה פה ומצפצף.
כאזרחית המדינה, הייתי מצפה לתגובה חריפה ועוצמתית הן מצד נשיא המדינה והן מצד ראש ממשלתי, אשר אחריותו לבטחון המדינה כוללת גם הגנה תקיפה על שלטון החוק בישראל.
לא מזמן שמענו את מר דרעי משמיע בתרועה גדולה את כוונתו לחזור אל החיים הפוליטיים כאשר תסתיים תקופת הקלון שלו! היש תוקף מוסרי לסיום תקופת קלון? היעלה על הדעת כי מר אריה דרעי יחזיק באיזה שהוא תפקיד ציבורי לאחר מעילתו בציבור?
מלחמת התרבות בישראל עלתה היום שלב נוסף עם בקשתו של השר
ישי, אשר איני זוכרת תקדים הדומה לה. על ממשלת ישראל להוקיעו ממנה, ובמהירות.
