חוש הצדק המזרחי שלי: גם הירשזון זכאי

אחרי גלישת הבוקר ברשת ובעת הגילוח הבטתי במראה ונזכרתי שוב - באדיבות השר אלי ישי - כי אני מזרחי. יש כמה היסטוריונים מדופלמים וגם חובבים במשפחה ואלה תיעדו בקפידה את שורשי בקסטיליה וארגון שבספרד - דרך סלוניקי ביוון - עד ירושלים של בין החומות. מה מקנה לי המזרחיות שלי? על-פי בקשת השר ישי מן הנשיא פרס לחון כללית את השר לשעבר שלמה בניזרי, אני מבין כי ניתן להסתמך עליה לצורך קבלת הנחות והקלות שונות. שמא תונפק איפוא במשרד הפנים תעודת מזרחי לכל אזרח בן עדות המזרח על-מנת שזכאות זאת אכן תיוחד אך ורק למי שזכאי לה? עולה מן הבקשה המיניסטריאלית כי המזרחיות עומדת גם לאלה שהיו אמורים להיות משכמם ומעלה אך נמצאו חייבים בדין בעבירות שהן מזן ומנגע השחיתות. מדובר על-פי הגיונו של מבקש החנינה במאזן עתיק שבין מזרחיים לבין מי שאינם כאלה, תיקון עוולות עבר, חשבונות עובר ושב מצטברים, חזרה בתשובה, בקשות סליחה בשם מפלגות לדורותיהן, ימי פקודה בקלפי. אלא שכאן מתעורר חוש הצדק המזרחי שלי המבקש שיוויון בין נשים ואנשים ללא הבדל דת, מוצא, גזע, מין, עדה. וכי מדוע ולמה נפלה בין שלמה בניזרי לבין אברהם הירשזון שאיננו מזרחי? שניהם היו שרים בישראל. שניהם מעדו. שניהם נמצאו חייבים בדין. הירשזון ביקש דחייה של מספר שבועות בכניסה לכלא מטעמי גיל ובריאות - וקיבלה. בניזרי ביקש דחייה בכניסה לכלא מטעמים משפחתיים. אם הירשזון קיבל - גם בניזרי צריך לקבל. והריני מתכבד להציג במלוא הענווה לנשיא שמעון פרס בקשת אזרח שאין מוצדקת ממנה: ישרור נא במדינת ישראל שיוויון מלא - כל הדרך לתא.