את פרס האימרה הכי מקוממת, (על-פי המצוטט באתר NRG) ניתן להעניק, עם לא מעט תחרות, למנכ"ל סיעת ש"ס בכנסת, אשר פורסמה בשבועון החרדי "בקהילה”. לטענתו התורנית, יש לבכות על הר ציון שלעיתים מחולל על-ידי טקסי ההשבעה צבאיים המתבצעים ברחבת הכותל וגורמים לאווירה שהיא הפך מהות המקום, לא רק זו אלא עוד שבשל אותם טקסים צבאיים, הרי נסגרת בפני באי הכותל האמיתיים, ואנשים חסרי כל רגישות מגיעים אל רחבת הכותל שלבושם הדל והתנהלותם הקולנית זרה לרוח המקום.
ובדמיוני עולה רק תמונת הצנחנים הבוכים, וליבי מר. האם אותם בחורים צעירים וחסונים, שאיבדו את חבריהם בשדה הקרב, שגופם קרוע ונפשם פצועה, האם כלל היו מעלים על דעתם כי כארבעים שנה לאחר מכן, ישב איש ציבור בכנסת ישראל, יתכחש לתרומת דמם, וינשל אותם מזכאותם? האם חשבו כלל שיבואו "אנשי תורה" שלא יודעים מסירות נפש אמיתית מהי ויטענו כי אלו החיילים אינם ראויים לאותו מקום עליו הקריבו את חייהם?
הדיון אינו על הכותל עצמו, שמזמן הפך להתנחלות חד מגזרית, המנוהלת על-פי כללי צניעות קיצוניים הנכפים על כל העם, הדיון הוא על חופש.
אילו החרדים היו לומדים היסטוריה כלשהיא (ולא רק של אביי ור' מאיר), אולי היו מבינים קצת מה היה שם, אולי היו מבינים את סמליות המקום, לא רק מבחינת המשמעות הדתית רחוקת אלפי השנים שהם מכירים, אלא מבחינת העבר הקרוב, של מלחמת קיום, של הקרבה. אבל אם אלו הגרים בעימנואל, בית"ר עלית, מודיעין עלית לא יודעים כלל מהי מלחמת ששת הימים, מה ניתן לצפות מדרי ירושלים? אמירתם אל החיילים חד-משמעית - הקרבתם את חייכם, שחררתם את המקום, עכשיו לכו מפה, אתם והטומאה שלכם, ותשאירו אותו לנו- "באי הכותל האמיתיים" - "הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת".
מה שהכי מקומם באמירה זו, שאין פה שום הכרת תודה ושום הערכה לאותם מקריבי נפש וגוף, ושהאמירה בעצם ממחישה את היחס המזלזל שאותם אנשים מעניקים לחילונים, לחיילים, לדתיים-לאומיים. אנו בסך-הכל, כלי, אמצעי, חמורו של משיח. ונוכחותנו לא מיותרת רק בכותל, אלא גם בירושלים, בבית שמש, וכן הלאה והלאה. כל המצאותם של שאר עם ישראל לא נדרש, ולא רצוי, רק מקלקלים ומטמאים את נושאי הקדושה. (אך כל האמור, אינו מתייחס לגבי הכספים, אליהם הטומאה לא עוברת, ברוך ה').
זמן אמירת הדברים בערב תשעה באב, אינו מקרי, הוא רק ממחיש, כמה לעזאזל, פיספסו פה את הפואנטה... הכותל נתפס פה בעיקר כעוד מעוז כיבוש לטוהרה הדתית המגזרית, הם יקבעו את ההפרדה מוחלטת בין המינים, הם יאריכו את המחיצה, הם יכסו את כתפי הנשים בצעיפים, ואת ראשי הגברים בכיפות מזדקרות. ובסופו של יום, לאחר צום ותענית, שאלה פשוטה חייב כל אדם מאמין לשאול עצמו- האם אותם מעשים ואמירות מקרבים את הגאולה, ימנעו שנאת חינם ויגבירו אהבת חינם? ספק רב. אך בעיניהם כנראה זה רק משני.
מה שהכי עצוב הוא שהדברים נאמרים דווקא מפי המפלגה המגדירה עצמה כעממית בקרב החרדים, מפלגה שרבים מבוחריה שירתו בעבר הרחוק בצבא, איבדו משפחה וחברים, "מקושרים" לעם. ואם מהם נאמרים דברי זילות שכאלה, אפשר רק לתאר מה חושבים ברחובות אחרים...
