הכותרת לכאורה חריפה ומפחידה, אולם מקבץ הפרשיות, השחיתויות, הארועים והתהליכים ההרסניים במציאות חיינו מוכיחים את קיומו של טירוף מערכות בכל המסגרות בנוסח סדום ועמורה. תוהו ובוהו הרסני שניתן לתרגמו למושג חדשני -
סדומוקרטיה.
כוחות עוינים בגבולנו ורוחות סער בתוכנו, אך דבר לא משתנה לטובה. התפוררות של חברה ואומה הנתונה בנסיגה. קיטוב חברתי, עדתי וסוציאלי. שחיתות שלטונית והתפוררות חברתית. עושר מנקר עיניים מול עוני זועק לשמים. שנאה, הסתה, איבה ואבטלה. מחלוקות מדיניות ודתיות ללא פשרות. סמים, עוני, פשע ואלימות מתגברת. נביאי שקר ומכסחי מיתוסים. נמשך ההרס בנושאים מוסריים, משקיים, ביטחוניים ולאומיים. זכות הציבור לדעת, כסיסמה של הפקרות מובילה לסכנה של איבוד לדעת במדינה הנתונה לסכנה קיומית. חופש הביטוי הפך לחופש הביזוי. העלִייָה מצטמקת, הבורות מתפשטת והאיבה מתלהטת. הסולידריות הלאומית והחברתית מתפרקת. "אידיאולוגיה" חדשה בנוסח "רק קח - רק עכשיו" משתלטת.
הביטחון הלאומי נשחק, והחזון הציוני נשכח. משבר המנהיגות, המדיניות והאמינות מצד אחד והפוליטיקה ההרסנית מנגד הם סכנה קיומית.
ארבע חזיתות של איסלאם קיצוני מאיימות על קיומנו. המערכה הפוליטית חיה בתוך בועה למען עצמה. האיום החיצוני וההתפוררות הפנימית הם סכנה אמיתית, ואולם המנהיגות הפוליטית עוסקת במריבה מפלגתית.
חובבי ציון הפכו לחולבי ציון. ישראל ערבים זה לזה הפכו לישראל אורבים זה לזה. חלק מהטובים לטיס הפכו להחוטפים בפיס. הציונות הבונה הפכה לציניות כּעוּרָה. חלק מהעיתונאים, מעצבי דעת הקהל הפכו למְהָרְסֶי דעת הקהל.
- עקרונות, ערכים וחוקים, המחייבים אזרחים רגילים, הפכו לסיסמאות ומליצות בפי חלק מהנבחרים, היחסנים והעשירים.
- שלטון החוק מחייב בדרך כלל רק את אלה שאין להם ברירה. ואילו חלק מהיחסנים, הבכירים והעשירים יש להם סידורים ליד החוק ומחוץ לחוק, בעזרת אנשי החוק - ולזה קוראים "שלטון החוק".
- אנשים אומללים שחייהם תלויים בטיפול רפואי מיוחד בחו"ל, נזקקים לנדבות ולתרומות, ואילו חלק מנבחרי העם ובני ביתם זוכים לסיוע של המדינה - ולזה קוראים מדיניות רווחה שוויונית.
- אנשי עסקים מכובדים ומגוהצים מבצעים פשיטות רגל פיקטיביות, בורחים לחוץ לארץ עם מיליונים ומשאירים כאן אנשים אומללים שנגזלו מהם שנות עבודה וחיסכון - ולזה קוראים כלכלה חופשית.
- חופש הביטוי המופקר אצל חלק מהעיתונאים ואנשי האקדמיה הצמיח תופעות של הסתה ושנאה נגד המדינה, צה"ל והתנועה הציונית.
- חלק מהצמרות הפוליטיות בכנסת ובממשלה עסוק בשנאות היסטוריות, איבות כיתתיות, תיגרות אישיות, עסקות כלכליות והדלפות מסוכנות - ולזה קוראים חינוך לדמוקרטיה.
- מה שאסור לאזרח רגיל, מותר לנבחרי העם, בזכות חוקי חסינות מפוקפקים המתאימים למשטרים מלוכניים - ולזה קוראים שוויון בפני החוק.
- חביב בורגיבה, נשיא טוניסיה בעבר הרחוק, אמר לפני שנים רבות לחבריו בליגה הערבית: "הערבים לא צריכים להילחם נגד ישראל כדי להורסה מבחוץ, מאחר שהיהודים יהרסו את עצמם בעצמם, במריבות פנימיות בתוכם". זו נבואה שמגשימה את עצמה.
הלהבות מתפשטות ונוצר מצב של אובדן שליטה. זעזועים ומשברים חוזרים ונשנים בכל התחומים. מקימים ועדות חקירה להרגעת הרוחות, אך לא לפתרון בעיות. הפכנו לארץ אוכלת יושביה ומאבדת תקוותיה.
בכל חלקי הציבור רוצים שינוי. מחפשים דגל, אכסניה וכתובת על מנהיגות מופת ואמת, אליה יוכלו להצטרף כדי להביא תקווה חדשה לעם אחד וגורל אחד של סולידריות ופטריוטיזם ציוני, חברתי ולאומי, מול סכנת האיסלאם הקיצוני.
המדינה זקוקה לריפוי מונע. החברה זקוקה לריפוי בעיסוק. המפלגות זקוקות לריפוי בהלם. הציבור מואס לאט לאט מהדמוקרטיה שאינה מתפקדת. המצב הוא שהדמוקרטיה הרצויה הפכה לסדומוקרטיה מצויה.
יש לנו עם חזק וארץ נהדרת, הזקוקים למנהיגות של מופת ואמת שתגבש הסכמה לאומית מול הסכנה הקיומית.
זעקי ארץ אהובה, הצילו את המדינה.
