במשך שנים הלעיטו הרשויות את תושבי המדינה בסיסמאות נבובות, נוסח "ישראל מתייבשת" ו"חבל על כל טיפה". מאחורי אותן סיסמאות פרזיולוגיות הסתתר מחדל המים הנורא של רשויות המים. אבל, אלה שנמנעו, בעקשנות, מהתפלתם, רק גרמו במחדלן בכייה לדורות. ובעוד הן מתנערות מאחריותן, הן הטילו, כמנהגן, את התוצאות הרות האסון על גבו של האזרח התמים וחסר האונים; וזה, כמובן, נאלץ לבלוע את הצפרדע המרה שהכינו לו.
עכשיו, כשהרשויות זועקות "זאב זאב" בראש חוצות, יש רבים וטובים שפשוט מסרבים להאמין ולתת אמון במי שהשכיל להונות אותם לאורך הדרך. קחו, למשל, את המועצה המקומית כפר שמריהו, ישוב עתיר-נכסים ומשמנן וסלתן של הרשויות, שהודיעה בריש גלי כי לא תשתף פעולה עם מדיניות צמצום המים; או את עיריית תל אביב, שבחוצפתה הרבה ממשיכה לצפצף על הבצורת ולהשקות, בשיאו של קיץ לוהט, דשאים וגינות ציבוריות, בלא שמישהו בכלל יפצה פה. במדינה שבה יש שווים ושווים יותר, אין כמובן כל תימה לחוסר האמון שרוחשים תושבים כה רבים לרשויותיהם.
בעצם הימים האלה מקבלים לבתיהם תושבי היישובים השונים טופס של "היטל-בצורת", שנשלח אליהם על-ידי הרשויות המקומיות. בטופס הזה הם נדרשים למלא את פרטיהם האישיים ואת מספר הדיירים המתגוררים בכל דירה, כדי שניתן יהיה לחשב את ההיטל.
אוצר בלום
אלא שכל זה רק למראית עין. ההיטל עצמו ייגבה, כרגיל, לא על-פי ההיגיון הצרוף, אלא באורח שרירותי, עם אפליה זועקת לשמים: מי שמתגורר, למשל, על צלע-הר, או ביישוב עם תשתית-מים עירונית מוזנחת - יצטרך לשאת, ללא שום הצדקה, בשיא הנטל. המדובר ביישוב עירוני, כמו ירושלים, שאינו מצטיין דווקא ברווחה יתרה; או ביישוב ערבי נידח, באיזשהו חור מרוחק, שממילא מנותק ממרבית המקורות והשירותים החיוניים לו. בהיגיון ההוטנטוטי הזה, נוסח ישראל 2009, ישלם, למשל, כל מי שמתגורר ביישוב בעל צנרת דולפת, תשלום גבוה פי כמה מזה שישלם ישוב בעל צנרת תקינה.
בכל מדינה מתוקנת נקבע מחיר אחיד למים, ללא איפה ואיפה, וגם מופעל מנגנון-פיקוח על רשות המים. לא, חלילה, בישראל, שבה האפליה חוגגת בראש חוצות וחוסר השוויון הוא דגל נושא. הדעת אינה סובלת איפה ואיפה בין רשויות למיניהן, על אחת כמה וכמה לא בין מי אלה שמתגוררים באותה עיר עצמה.
את האכיפה על חשבונות המים יש להוציא, לאלתר, מידיהן של הרשויות המקומיות ולהפקידה אחר כבוד בידיהם הנאמנות של תאגידי המים. אחרי ככלות הכל, אלה אמורים, בין היתר, לפקח במשך כל ימות השנה על צנרת תקינה. אבל, במדינה, שבה החתול מופקד על השמנת, קשה להאמין בשינוי שכזה. חזקה על הרשויות המקומיות שידעו להתייצב על רגליהן האחוריות, לעשות שרירים ובלבד שבסופו של דבר לא ייאלצו לוותר על קופת המזומנים השמנה של תשלומי המים - האוצר הבלום שהן זוכות בו מתושביהן.
