למעלה משתים עשרה שנים חלפו מאז ניתן פסק הדין בעניינו של שחקן הכדורסל שמעון אמסלם, ופסק הדין עדיין בועט.
רקע קצר:
"אמסלם ההומו" היה ההמנון הקבוע של אוהדי מכבי תל אביב שליווה את שמעון אמסלם בעת ששיחק אצל היריבה המושבעת של מכבי באותם ימים - הפועל תל אביב.
ואז, ערב אולימפיאדת ההומוסקסואלים, פרסם עיתון "העיר" כתבה לקראת האולימפיאדה הצפויה. בראש הכתבה התנוססה תמונתו של הקופץ למים גרג לוגאניס, שהינו הומוסקסואל, וכן תמונתה של הטניסאית מרטינה נברטילובה, שהינה לסבית מוצהרת.
אלא שלצד אלה התנוססה הכותרת הראשית של הכתבה באלה המילים:
"אמסלם לא לבד".
אמסלם הגיש נגד העיתון תביעת לשון הרע בבית משפט השלום, שקבע, בין היתר, כי הכתבה, באופן שפורסמה, הציגה את אמסלם - בניגוד למציאות - כמי שמשתייך לקהילת ההומוסקסואלים.
ואשר לשאלה הערכית - האם כינויו של אדם כהומוסקסואל הינו עלבון המצדיק פסיקת פיצויים לטובתו - קבע בית משפט השלום כי מקובל עליו שבחברה סובלנית אין מקום לייחס משמעות מעליבה לנטייתו המינית של אדם, אלא שחברתנו טרם הגיעה למידת סובלנות ופתיחות שכזו והכינוי "הומו" מהווה עלבון בעיני חלק נכבד מהציבור.
בית המשפט קיבל איפוא את התביעה והשית על העיתון תשלום פיצויים לאמסלם.
העיתון עירער לבית המשפט המחוזי, וזה דחה את הערעור והותיר את פסק הדין של בית משפט השלום על כנו.
מאז פסק הדין, שניתן כאמור לפני כשתים עשרה שנה, הוגשו לבית המשפט תביעות ספורות על-ידי תובעים שטענו כי נעלבו מכך שפרסומים על אודותיהם ייחסו להם, לפחות במשתמע, נטיות הומוסקסואליות.
השופטים שנתנו את פסקי הדין הללו דבקו בפסק הדין שניתן בעניינו של אמסלם.
כך למשל, לפני שנתיים ניתן פסק דין כנגד המגזין "טיים אאוט" על שפרסם תמונתה של בחורה מסויימת בצמוד למדור העוסק בענייני הקהילה ההומולסבית - דבר שגרם לאותה בחורה מבוכה ועוגמת נפש - וזאת כיוון שהיה באופן הפרסום כדי לבצע קישור אסוציאטיבי בין הבחורה ובין הקהילה ההומולסבית.
קובע שם בית המשפט:
"אדם אשר שייך לקהילה ההומולסבית מבחינת נטיותיו המיניות לא 'יוצא מהארון' באופן אוטומטי. הוא עובר תהליך ושוקל את שיקוליו האישיים ומחליט אם 'לצאת מן הארון', אם לאו. אין לומר אוטומטית, כי כל אדם, בין אם הוא 'סטרייט' ובין אם הוא הומוסקסואל, מסכים להתפרסם במגזין בעל תפוצה של אלפי עותקים כמי שמקושר אסוציאטיבית לקהילה ההומולסבית".
כללו של דבר, בית המשפט קבע בפסק הדין הנ"ל, שכאמור ניתן לפני כשנתיים, כי: "פרסום תמונתה של התובעת באופן שמקשר בין תמונתה ובין הקהילה ההומולסבית באופן אסוציאטיבי מהווה פרסום לשון הרע".
בפסק דין אחר, שניתן לפני כשלוש שנים, היה מדובר במקרה שבו אדם פרסם באינטרנט מודעות שווא בשם אדם אחר - מודעות שבהן אותו אדם אחר מחפש כביכול קשר עם גברים למטרות מיניות.
קובעת שם השופטת
דליה גנות:
"אין ספק שמודעות מסוג זה הנקשרות עם שמו של אדם שאינו בעל נטיות הומוסקסואליות, מהוות לשון הרע כלפיו, שכן מדובר לכאורה בפרסום מבזה, ומשפיל".
דומה, שהשופטת גנות נכשלה כאן קשות בגישתה לקהילה ההומולסבית, וזאת כיוון שמודעות השווא שפורסמו היו "נמוכות" כל-כך מבחינת תוכנן - עד שכל אדם מצוי - גם מי שהוא בעל נטיות הומוסקסואליות - אמור לחוש מבוזה ומושפל כתוצאה מכך.
רק כדי לסבר את האוזן - הנה הטקסט בחלק מהמודעות שפורסמו - כפי שהובאו בפסק הדין של השופטת גנות:
"גבר שמחפש מפגש שובב עם גברים!!! מחפש אותך היודע להעניק ולפנק, אני ביישן ואוהב משחקים ואם אתה...".
האם צריך להיות רק אדם שאינו בעל נטיות הומוסקסואליות - כדי לחוש מבוזה ומושפל כתוצאה מטקסטים כאלה?
האם הומוסקסואל לא אמור לחוש מבוזה ומושפל כתוצאה מטקסטים כאלה - כאשר הם מתפרסמים בזדון בשמו?
או שזו סתם רמה אישית של שופטת אחת שזקוקה לחינוך והדרכה.
