המהפכה הלבנה

במשך עשרים שנה לא התכנסה הוועידה השישית של הפתח מסיבות שונות שהעיקרית בהן הייתה הרצון של חברי הוועדה המרכזית של הארגון (הפוליטבירו) למנוע קיום בחירות פנימיות בתנועה שיביאו להחלפתם. במשך התקופה הזו קרו שורה של ארועים חשובים: אש"ף חתם על הסכמי אוסלו עם ישראל, החל המשא-ומתן בינו לבין ישראל על הסדר הקבע, התכנסה ועידת קמפ דיוויד, פרצה אינתיפאדת אל-אקצה, יאסר ערפאת הלך לעולמו, החמאס זכה בבחירות לפרלמנט הפלשתיני ב-2006 ואחר-כך השתלט בהפיכה צבאית על רצועת עזה. היעלמותו של יאסר ערפאת מהזירה הפלשתינית הפנימית יצרה ואקום מנהיגותי בתנועת הפתח בנוסף למעשי השחיתות והסיאוב של ההנהגה שיצרו ואקום מוסרי, התמרמרות ואובדן האמון של הדור הצעיר בהנהגה הוותיקה. דור לוחמי האינתיפאדה הראשונה והשנייה הורחק מתפקידי ההנהגה הבכירים, והוא נדרש להילחם במה שכונה "הכיבוש הישראלי" מבלי שתהיה לו השפעה ממשית על תהליך קבלת ההחלטות. אט אט התרחקה תנועת הפתח מהציבור הפלשתיני, אחז בה מעין שיתוק, והקלקולים הרבים והשחיתות בשורותיה הביאו לעליית כוחה של תנועת החמאס. האם כינוס הוועידה נחשב להצלחה מבחינת תנועת הפתח? כן, מדובר בהצלחה של הדור הצעיר בתנועה, שהשכיל לשכנע את מחמוד עבאס (אבו מאזן) להתנתק מחברי ההנהגה הוותיקה, בני דורו, ולכנס את הוועידה כדי להפיח רוח חיים בתנועה הגוססת ולהזרים לתוכה דם חדש. מחמוד עבאס הסכים לדרישה זו מכיוון שראה בה הזדמנות לנסות ולשפר את מעמדו ואת מעמד הפתח בשטחים מול תנועת החמאס. כינוסה של הוועידה ב"מולדת הפלשתינית" (אל-ווטן בערבית) נחשב אף הוא להצלחה גדולה מבחינתם של הפלשתינים. הוועידה השישית התכנסה לראשונה בשטחים בהשתתפותם של נציגי הפזורה הפלשתינית ומבחינתם של פלשתינים רבים, מדובר בשמירת העצמאות הפלשתינית ובתחילת מימושה של "זכות השיבה" על אפה וחמתה של ישראל שנאלצה בלחץ אמריקני להסכים לקיום הוועידה. אם הייתה מתקיימת הוועידה במדינה ערבית מארחת היו הפלשתינים נתונים ללחצים שונים בתחום התכנים וההחלטות. רבים בתוך תנועת הפתח ומחוצה לה ניסו לשבש או למנוע את כינוס הוועידה. תנועת החמאס מנעה את יציאתם של כ-400 צירים מהרצועה לבית לחם ובכך שיבשה את ההצבעה הפנימית שלהם למוסדות התנועה, אך הוועידה הצליחה בסופו של דבר להתגבר על הקשיים הטכניים ולקיים את ההצבעה. בתוך התנועה עצמה ניסה אחד הבכירים שבה, פארוק אל-קאדומי ראש המחלקה המדינית באש"ף, למנוע את כינוס הוועידה באמצעות פרסום פרוטוקולים מזויפים על קשר כביכול שקשר מחמוד עבאס עם מחמד דחלאן ועם ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון לרצוח את יאסר ערפאת. ה"תרגיל המסריח" של קאדומי נחשף והוא נכשל בניסיונו למנוע את כינוס הוועידה או לפצל את תנועת הפתח. פעילי התנועה רואים בעובדה שהצליחו במהלך הוועידה לשמור על אחדות התנועה בראשותו של מחמוד עבאס הצלחה גדולה שכן נמנעו מהפילוג והפיצול שאותו שאף פארוק אל-קאדומי להשיג. הישג נוסף מבחינתם של בכירי הפתח קשור לסוגיית המצע המדיני של התנועה. תנועת הפתח קיבלה החלטה שאיננה זונחת את המצע הקודם שכלל את עיקרון "המאבק המזוין" בישראל, אלא רק שיכללה ופיתחה אותו. הוועידה קבעה את אימוץ עיקרון המשא-ומתן המדיני בצד אימוץ "כל סוגי ההתנגדות המותרים על-פי הלגיטימיות הבינלאומית" ובכך איפשרה להנהגה הפלשתינית להמשיך במשא-ומתן עם ישראל מבלי להפסיק את הטרור, מה שנקרא "משא-ומתן תחת אש". תוצאות הבחירות למוסדות התנועה, כלומר לוועדה המרכזית של התנועה ולמועצה המהפכנית, מהוות מהפך משמעותי מבחינת הפתח והכנסת דם חדש להנהגה הכוללת את מנהיגי הדור הצעיר שהובילו את האינתיפאדה הראשונה והשנייה נגד ישראל והשתתפו גם במשא-ומתן המדיני עימה. בתנועת הפתח כבר מכנים את הוועידה בשם "המהפכה הלבנה" (אל-אנקלאב אל-אביצ' בערבית). בכירים מההנהגה הוותיקה כמו אחמד קריע (אבו עלאא') הורחקו בגלל מעשי שחיתות ויחסים מעורערים עם מחמוד עבאס. הם נדחקו החוצה במסגרת חיסולי החשבונות והואשמו באחריות לכישלון התנועה והשיתוק שפקד אותה. חברי הדור הצעיר חברו בקואליציה הצבעתית נגד אחמד קריע (אבו עלאא') והדיחו אותו מהוועדה המרכזית בבושת פנים. קריע משוכנע שמחמוד עבאס, שנוא נפשו, הוא שנתן את ההוראה לחסל אותו מבחינה פוליטית, וכי עבאס הוא ראש הקושרים נגדו מכיוון שהוא מהווה איום פוליטי משמעותי בתוך התנועה על מעמדו של מחמוד עבאס. למעשה, כל חברי הוועדה המרכזית החדשים שנבחרו מזוהים עם מחמוד עבאס ועם דרכו, ובשטחים הם מכונים "חבורת אבו מאזן" (ג'מאעת אבו מאזן-בערבית). לוועדה המרכזית נבחר גם סולטאן אבו אל-עניין, נציג הפתח בלבנון, כדי להדגיש את עניין הפליטים והעובדה שהפתח איננו מוותר על "זכות השיבה". החברים הוותיקים בוועדה המרכזית שנבחרו מחדש גם הם אנשיו של מחמוד עבאס, אבו מאהר ע'ניים, מי שהיה המזכיר של הוועדה המרכזית הקודמת, החליט להשתקע בשטחים ונחשב ליורש אפשרי של מחמוד עבאס בעתיד. סלים זענון, יושב-ראש המועצה הלאומית הפלשתינית, תמך במחמוד עבאס כיורשו של ערפאת, ונביל שעת' הוא מבכירי הנושאים ונותנים עם ישראל מאז הסכם אוסלו. גם עבאס זכי, נציג אש"ף בלבנון, הוא נאמנו של מחמוד עבאס. השורה התחתונה היא שמחמוד עבאס כבש את הוועידה השישית של הפתח וביסס את מעמדו לאחר שהוא עצמו נבחר פה אחד ליושב-ראש התנועה. על-פי מקורות יודעי דבר, תוצאות הבחירות ל"מועצה המהפכנית" של התנועה שיתפרסמו בעוד כמה ימים, מעידות, גם הן, על המהפך בתנועה והשתלטות הדור הצעיר על המועצה המונה 120 חברים ודחיקתם החוצה של החברים הוותיקים. בכך ישלים מחמוד עבאס את כיבוש כל מוסדות תנועת הפתח. ח'אפט' אלברגותי, עורך ביטאון הפתח "אל-חיאת אל-ג'דידה", סיכם את הוועידה במילים כי "הזוכה הגדול הוא מחמוד עבאס שהצליח לכנס ועידה מוצלחת, מנע פיצול בתנועה והפיח בה רוח של אהבה וסלחנות, וכי הזוכה השני הוא מרואן ברגותי שזכה לתמיכה עממית למרות מסע התעמולה נגדו לפני ובזמן כינוס הוועידה". מי עוד הרוויח מכינוס הוועידה? לראשונה בהיסטוריה הפוליטית הפלשתינית התחזק מעמדם של האסירים הביטחוניים בתוך תנועת הפתח, דבר שלא היה עד כה בתנועה. האסירים הביטחוניים קיבלו מעמד של נוכחים בוועידה למרות העובדה שהם עצורים. מרואן ברגותי, השפוט לחמישה מאסרי עולם על רצח אזרחים ישראלים, הצליח לזכות במושב בתוך הוועדה המרכזית של הפתח. 255 אסירים ביטחוניים מונו לצירים בוועידה המונה יותר מאלפיים איש, והוקצו 20 מקומות לאסירים ביטחוניים במועצה המהפכנית של התנועה מתוך 120 המקומות. המלצת הוועדה לענייני האסירים הביטחוניים אומצה על-ידי הוועידה של הפתח, כי אין לחדש את המשא-ומתן עם ישראל ללא קביעת לוח זמנים ברור לשחרור האסירים ביטחוניים. גם הנשיא הפלשתיני אבו מאזן הדגיש בנאומו כי לא יהיה פתרון קבע לסכסוך ללא שחרור כל האסירים ביטחוניים. המסר לישראל הוא ברור מצידה של תנועת הפתח, האסירים הביטחוניים הם חשובים לנו והם מהווים חלק חשוב בכל משא-ומתן. האם יש הבדל מהותי בין תנועת הפתח לרשות הפלשתינית? דוברי הפתח השונים מנסים ליצור הפרדה בין תנועת הפתח לבין הרשות הפלשתינית, מכיוון שהעמדות המדיניות שאימצה הוועידה השישית הן נוקשות בכל הקשור למשא-ומתן עם ישראל וכוללות תנאים מוקדמים לחידוש המשא-ומתן, כמו קביעת לוח זמנים לסיום המשא-ומתן המדיני, הפסקת ההתנחלויות וקביעת לוח זמנים אחר לשחרור כל האסירים הביטחוניים מבתי הכלא בישראל (בערך כאחד-עשר אלף איש). קשה להפריד בין תנועת הפתח לבין הרשות הפלשתינית, בדיקה של רשימת המתמודדים על תפקידי חברי הוועדה המרכזית של הארגון, מעלה כי מדובר באנשים בעלי תפקידי מפתח ברשות: מנכ"לים, מושלי מחוזות, שגרירים שונים של אש"ף בעולם, ראשי מנגנוני הביטחון לשעבר ברשות, שרים המכהנים בממשלה הפלשתינית ועוד פקידים בכירים ברשות. למעשה, תנועת הפתח היא מפלגת השלטון. המבחן הבא של תנועת הפתח ובראשה מחמוד עבאס מתמקד בשלושה מישורים: א. המישור הפנימי- מה יקרה לאחר סיום הוועידה? האם תצליח התנועה לבער מקרבה את תופעות השחיתות? האם באמת הדם החדש שהוזרם לה יביא להתחזקות מעמדה של התנועה בקרב הציבור הפלשתיני? רק מבחן הזמן יקבע אם אכן תצליח התנועה להחזיר לעצמה את הפופולריות שאיבדה בקרב תומכיה ברחוב הפלשתיני ושהביאה לעליית החמאס לשלטון. ב. היחסים עם ישראל- כיצד ישפיעו החלטות ועידת הפתח על העמדות של הרשות הפלשתינית כלפי המשא-ומתן עם ישראל? האם היא תאמץ את התנאים המוקדמים שקבעה תנועת הפתח לחידוש המשא-ומתן עם ישראל? האם ועידת הפתח תביא להקצנת העמדות של הרשות הפלשתינית במשא-ומתן? ג. היחסים עם החמאס- האם תנועת הפתח תשאף לפיוס עם החמאס או שתפעל בשטחי רצועת עזה להפלת שלטון החמאס בכוח? העובדה שהחמאס מנע מצירי ועידת הפתח המתגוררים ברצועה לצאת לבית לחם מעכירה את האווירה ואיננה תורמת לפיוס בין שתי התנועות. ובאשר לשאלה מה הרוויחה ישראל מהוועידה? ממשלת נתניהו הצטיירה בעיני ממשל אובמה והעולם כמי שמאפשרת את קיום התהליך הדמוקרטי הפנימי. היא הגישה למחמוד עבאס את כל הסיוע הדרוש בתקווה שהבחירות הפנימיות יחזקו אותו ואת תנועתו. עתה, לאחר שמחמוד עבאס השיג את מטרותיו, הוא עדיין דבק בדרישותיו להציב תנאים מוקדמים לחידוש המשא-ומתן עם ישראל. הקשחת העמדות מצידו של עבאס פוגעות בסיכויים להגיע לשלום. הדבר, משפר אולי את תדמיתו בעיני בני עמו, אך איננו מקדם ולו בסנטימטר אחד את תהליך השלום. בסופו של דבר, "מדיניות השלום" של הרשות הפלשתינית משרתת אותה בראש ובראשונה. לרשות הפלשתינית יש אינטרס לקדם את התהליך המדיני, והתעקשות על תנאים מוקדמים לחידושו רק תעכב אותו. נכון שמרבית חברי הוועדה המרכזית החדשה של הפתח היו מעורבים במשא-ומתן עם ישראל, אך חלקם היה מעורב גם בתכנון שתי האינתיפאדות נגד ישראל. סולטאן אבו אל-עניין, המזכיר של הפתח בלבנון, אמר השבוע כי "תנועת הפתח תמשיך לאחוז ביד אחת בענף הזית וביד השנייה ברובה". ישראל חייבת לקחת בחשבון כי אם תחדש הרשות הפלשתינית את המשא-ומתן עם ישראל, היא עלולה במקביל לחדש את מעשי האלימות כדי לדחוק את ישראל למצב של "משא-ומתן תחת אש" שהיה מאוד אהוב על יאסר ערפאת. אסור לישראל להיכנס למלכודת הזו.