הטור של פריצי

השר אהרונוביץ הודיע שהוא שוקל לסגור את חניון קרתא בירושלים ולשלוח את הנהגים לחנות במקום אחר. מכיוון שלאהרונוביץ אין הרבה ניסיון ירושלמי, אשלים לו את החסר: לפני שנים רבות באו צעירי מפלגת העבודה לראש העיר טדי קולק, איש מפלגתם, והתלוננו בפניו כי אין בירושלים מקומות בילוי לצעירים. "ירושוליים" השיב להם טדי במבטאו הוינאי הכבד, "היא לא עיר לבילויים. מי שרוצה לבלות שיסע לתל אביב". אז הם נסעו, בילו, למדו, עבדו, התחתנו, קנו בתים והקימו עסקים. הם רק לא חזרו. צא אהרונוביץ וראה את גוש דן התוסס, את מודיעין הצומחת, את מבשרת המתפתחת ואת מעלה אדומים הנבנית: כולן מלאות בעוזבי ירושלים. כל מה שאתה צריך זה רק להשלים את צעדיו של קולק ולהודיע שירושלים היא גם לא עיר לחניה. כי זה שהיא לא עיר לנסיעה או להליכה, אנו הירושלמים וכל תייר שמגיע לעיר, רואים בעצמנו מעל ערימות הליכלוך, הזוהמה והמהמורות שברחובותיה.

דניאל פרידמן השאיר למערכת המשפט כמתנה תוספת של המון תקנים לשופטים חדשים, רק שביניש וחבריה בוועדה למינוי שופטים לא מזדרזים למנות שופטים כל עוד לא מובטח שיבחרו מי שהיא רוצה. כבר בספטמבר 2008 מנעה ביניש מהוועדה בראשות פרידמן מלהתכנס, בטענה שהוכרזו הבחירות והממשלה היא ממשלת מעבר ושצריך להמתין להרכב החדש של הוועדה. מאז פרידמן צוחק בכל בוקר כשהוא רואה עם איזה מתנחלים ביניש יושבת כיום בוועדה שהרכיבו לה הבחירות להן היא ייחלה. עכשו ביניש שוב מעכבת מינויים וזה מצטבר כבר לשנה. מעניין מה היה הבג"צ אומר לשר משס שבמשך שנה לא היה מאייש תקנים חיוניים במשרדו רק כי לא בוחרים להם את אנשי שלומו. הפרת אמונים נשמע לכם מוכר? הגיע הזמן לומר לה, ולחברי הוועדה בכלל: אנו, הציבור, זכאים לקבל שירותים משפטיים סבירים ולכן חובתכם למנות ולאייש מייד כל תקן קיים. כי למען האמת – די נמאס לנו מהפוליטיות הקטנות שלכם, שיחד עם רמת השיפוט המאד לא מזהירה שאנו נתקלים בה בבתי המשפט בישראל (שגם קורסים מחמת העומס), מעמידים את מערכת השיפוט בישראל ברמה מקבילה לאיכות המערכת הפוליטית שלנו. ובמחשבה שניה, אולי הדימיון ברמת העומדים בראשן הוא מקור הבעיה.

עכו היא עיר מורשת תרבות עולמית. ההיסטוריה העשירה שלה, בין פיניקים צורים ומצרים, יוונים ורומאים, צלבנים וממלוכים, יהודים וערבים היא מרתקת מחרידה ומקסימה. משלדי ספינות טרופות ושריונות אבירים טבטונים וברטונים ועד כידוני חיילי נפוליאון ורומחים סלג'וקים. צרפו לזה את הנמל העתיק של הג'נובזים ופיזאנים ואת האולמות ומבצריה המדהימים בעוצמתם את כל המבקר בה – והרי לכם פנינה ים תיכונית שכמו יצאה וצצה מסיפורי האודיסיאה. ואז באה עיריית עכו ומחליטה שלנמל עכו יקראו על שמו של זאב פריד. אני מניח שלפריד הנ"ל, ממייסדי חיל הים ומנהל נמל עכו, יש זכויות רבות ואפילו בעכו עצמה, אבל לקרוא לנמל עתיק בן למעלה מ-3,000 שנה על שם מי שנולד רק במאה ה-20 אינו שונה מהרעיון לקרוא לפנתיאון ביוון ע"ש מלינה מרקורי או לקולוסאום ברומא ע"ש ברלוסקוני. תושביה הערבים של עכו נחרדו כמובן והקימו קול זעקה, והם בתגובה דורשים לקרוא לנמל ע"ש עיסא אל עואם, תושב עכו קדום שהיה מקציניו של צאלח א-דין. קצת תבונה, רבותי פרנסי העיר עכו ומנהליה. פקדון יקר הופקד בידיכם, בעיר שגם היום אוכלוסייתה מעורבת. לא כל דבר צריך לגייר ולא כל מורשת אחרת חובה למחוק. אפשר להכיר גם בפלורליזם היסטורי ובצבעי תרבויות שונות ולהוקיר, או לפחות להזכיר, את חלקם של אחרים ביצירה האנושית. הציונות לא תתמוטט אם נודה שגם מוסלמים ונוצרים בנו את העיר ותרמו ליופיה, לא פחות מסולל בונה ושיכון עובדים שלנו, שיצירות הבנייה הישראלית העיוורת שלהן ניכרים עד היום בשיכוני הבלוקים המתקלפים והמכערים את העיר. איש מאיתנו לא יינזק אם נמל עכו, וגם כמה מרחובותיה וסמטאותיה, ינציחו את הספנים העתיקים שפקדו את הנמל הזה ויזכירו את עשרות אלפי הלוחמים הקדומים שלחמו דור אחר דור, צבא אחר צבא, על חומות העיר, בעדה ונגדה וזה כנגד זה, כשאנו כיום בקושי זוכרים מי נגד מי או מתי ולמה. רק כבוד יהיה זה לעיר, אם למרות המתח הנוכחי בין תושביה היהודים והערבים, היא תידע לתת מעט כבוד לכל בוניה הקדומים, מכל הדתות והאומות, ואם היא תוכל להניח זר פרחים קטן על שלטי הנצחה היסטורים משותפים. זה אולי יפתח גם לנו פתח לתחילת מסע של פיוס והבנה ואולי שער הנמל של עכו, שראה ספינות צוריות וצלבניות, יווניות ורומיות, פיניקיות ואנגליות, ונציאניות ומצריות, צרפתיות ומוסלמיות, שכולן הפליגו ונמוגו מזמן בערפילי ההיסטוריה, יזכה להיות הפעם שער של תקווה ופתוח לכולם.

הצנזורה הצבאית מונעת את פרסום שמו ותפקידו של אותו "מפקד בכיר" שממנו נגנבו אקדח ופרטי כרטיס האשראי. מצנזרים זאת מטעמי "בטחון המדינה". אין מה לעשות. מי שרוצה לדעת פרטים מתבקש לעשות זאת בקלאנסווה, שם נמצא אחד מ-2 כלי הנשק שנגנבו, או לצלצל לשטחים, שם ודאי ידועים כבר כל פרטיו של האישיות הבכירה. כל ילד במשולש ובגדה יודע במי המדובר, אבל מאיתנו הצנזורה הצבאית מסתירה את שמו של אותו הקצין. "טעמי ביטחון"?