תחת הכותרת "על אמת ומנהיגות" התייחס המאמר הראשי של 'הארץ' (13.08.09) לפרשיות השקר בצה"ל, ותבע משר הביטחון ומהרמטכ"ל לעמוד במבחן המנהיגות ולהרתיע את הקצונה משקרנות. דברים כדרבנות. אין חולק עליהם.
אבל, נראה ש"תרבות" השקר בצה"ל מהווה בבואה בלבד ל"תרבות" השקר בחברה הישראלית בכלל, ובדרגים הבכירים ביותר של המנהיגות בפרט. קודם כל, ממנה יש לדרוש אמת, הודאה בשגיאות וקבלת אחריות. אין זה מוסרי לדרוש דיווחי אמת מן הקצונה הבכירה כאשר מלעיטים את אותה קצונה בכירה בשקרים וכופים עליה להזדהות עם השקרים, שחלקם גם מתגלגלים לפשעים חמורים ומדממים.
השקר הגדול מכולם, והבסיס לשקרים שנבעו ממנו, הוא שקר "השלום" ו"המזרח התיכון החדש". "תהליך השלום" שווק כאמת שאין בלתה, תוך התגייסות של עדר התקשורת לשיווק הסחורה הפגומה, בלי לחקור ובלי לבדוק, ותוך הוקעתו של כל מי שהעז ומעז להרהר ולהעלות ספקות כאילו היה מחרחר מלחמה.
מי שמזוהים יותר מכל עם התהליך השקרי, התהליך שהוביל באופן בלתי נמנע למלחמת אוסלו ולאלפי "קורבנות השלום" היהודים והערבים, הם
שמעון פרס ויוסי ביילין. במדינה מתוקנת הם היו מסתגרים בביתם וממתינים לזימון לוועדת החקירה הממלכתית שהיא כה מתבקשת, ושבמוקדם או במאוחר קום תקום. במדינת ישראל, האחד התנחל במשכן נשיאי ישראל והאחר ממשיך לככב באמצעי התקשורת הישראלים, כאילו אין לו כל אחריות לגדול המחדלים של מדינת ישראל.
שנתיים אחרי פרוץ "השלום" בספטמבר השחור 1993 החל לא אחר מאשר
יצחק רבין להרהר ולהעלות ספקות שמא מדובר בשקר ובמקח טעות. ההמשך ידוע: האיש נרצח. נסיבות הרצח אפופות בעשרות סימני שאלה מטרידים הזועקים לוועדת חקירה ממלכתית שתפריך או תאושש את הספקות. במקום לחשוף את האמת המלאה או את מסכת השקרים בעניין רגיש זה, מתרחש בכל שנה בסתיו פסטיבל של הסתה כנגד מחצית העם בגין פשע, שאפילו לפי הגרסה הרשמית הוא פשעו של יחיד.
שתים עשרה שנים אחרי פרוץ "השלום" בספטמבר השחור 1993 התגייס לא אחר מאשר
אריאל שרון להרוס את היישובים הפורחים שהיה שותף לבנייתם, כשהוא משמש קבלן ביצוע לשמאל הטרנספריסטי. העסקה האכזרית בוצעה: טרנספר תמורת אתרוג. בדרך לעסקה נרמסה מפלגתו של שרון עצמו, חברי הכנסת ובוחרים שלה נגנבו, ועל חורבותיה הוקמה המפלגה המיותרת קדימה. כל זה בגיבוי ובעידוד "כלב השמירה" של הדמוקרטיה שהושלכה הצידה, שהוגתה מן המסילה. מי שתמכו בגניבת הליכוד מבוחריו מזדעקים בצביעות אופיינית לנוכח האפשרות ש"חוק מופז" יאפשר להשיב את הגזלה לבעליה.
גם השקר כאילו טיהור אתני של יהודים מבתיהם בארצם והפיכתם לפליטים בארצם יביא שקט ושלווה וגם ייתן יכולת להגיב בחופשיות אם האויב ימשיך לתקוף מן האזורים שהפכו לחבלי יודנריין – גם פשע זה ראוי לוועדת חקירה ממלכתית, בטרם ישמש תקדים לפשע דומה בקנה מידה גדול יותר בלב הארץ, ביהודה ובשומרון. מדובר בפקודה בלתי חוקית בעליל, שדגל שחור מתנוסס מעליה, שאסור לתיתה וממילא גם אסור לבצעה.
ועוד שקר הוא "פתרון" שתי המדינות, ש"תהליך השלום" כבר הוכיח שאיננו פתרון ושתוצאתו היא מלחמה. אבל אף-על-פי-כן, מנהיגים רבים בישראל נותנים לו יד ומשווקים אותו כאילו היה אינטרס ישראלי. הגדולה מכולן בהקשר זה היא ציפורת החוץ לשעבר, ששנותיה במשרד החוץ גרמו לישראל נזקים שיקשה מאד לתקנם, ושאפילו אינה מסוגלת להבין עד כמה גדול הנזק.
לא רק מפקדים ששיקרו צריכים להסיק את המסקנות ולהתפטר. לא רק מנהיגים שחטאו בפלילים צריכים לפנות את הזירה הציבורית למנהיגים אחראים וישרים מהם. הדברים נכונים שבעתיים לגבי מי שחטאו בהונאת אזרחי ישראל ובשיקול דעת שהוא לפחות מוטעה, ושהתעלמו בכוונה ובהתנשאות מן האזהרות הרבות שניתנו להם ומהמציאות שטפחה על פניהם ועל פנינו. אזרחי ישראל ראויים להנהגה טובה וישרה.
