נתקו את אריק שרון מהמכשירים הרפואיים

אריאל שרון, האיש שיזם, לקול תשואותיהם של עוכרי ישראל מבית ומחוץ, את חורבנו של גוש קטיף על אלפי מתיישביו, הוכרע על-ידי שבץ מוחי בטרם היה סיפק בידו להשלים את תוכניתו ההרסנית לעקירת התנחלויות נוספות בגדה המערבית. שלושה חודשים לאחר הפינוי, ב-26.12.05, עבר אירוע מוחי שממנו לא החלים, וב-4.1.06 הועברו סמכויותיו כראש ממשלה לאהוד אולמרט. מאז הוא שקוע בתרדמת עמוקה, שממנה אינו מקיץ. ב-14.1.06 הודה אחד מרופאיו (בחדשות ערוץ 10), "כי הרופאים חוששים ששרון מצוי במצב של תרדמת (קומה), מצב חולני שבו הגוף שוקע במצב ממושך של חוסר הכרה, ללא יכולת להעירו ממצב זה. אדם הנמצא בתרדמת ממעט מאוד להגיב לסביבתו ואינו מתקשר איתה. התרדמת עלולה להימשך שנים ולעתים להסתיים במוות", סיכם הרופא. מה הסיכויים ששרון יקיץ אי-פעם מתרדמתו ויתפקד באורח נורמלי? שאלתי מומחה רפואי בתחום זה, והוא השיב חד וחלק: "בגילו ובמצבו - אין לכך שום סיכוי!" "כתוצאה מהדימום התוך מוחי", הסביר, "חלק מתאי המוח של שרון נפגעו באופן בלתי הפיך. בגיל 80 מתקדם אין מספיק תאי מוח כדי שישלטו על כל פונקציות הפעילות של האדם, ויכולת ההתאוששות של המוח איטית בהרבה מאשר אצל צעירים, ואין ברפואה אמצעים לזרז את תהליך שיקומו". ואכן, מזה שלוש וחצי שנים שוכב שרון בבית החולים 'תל השומר' במצב של תרדמת מתמשכת, ללא שום סיכוי שיקיץ אי-פעם ויחזור לתפקד. המשך החזקתו בחיים באמצעים מלאכותיים יכולה להימשך שנים על גבי שנים, ללא שום תכלית. עלות אשפוזו והטיפול הרפואי והסיעודי ממומנים, כמובן, על-ידי אוצר המדינה. בכמה כסף בדיוק מסתכמים הטיפולים? תשובה מדויקת לא ניתן לקבל. יש הנוקבים בסכום של 100 אלף שקל לחודש, ואחרים - על הרבה יותר. במקביל - כל עוד הוא רשום בין החיים - משוגרים לבניו באורח סדיר תשלומי הפנסיה של אביהם, וגם כאן מדובר בסכומים ניכרים. ואם לא די בכך, המדינה מעמידה לרשותו של החי-המת, משרד מפואר בבית אמות המשפט בתל אביב, כולל מזכירה וראש לשכה (הטבות המגיעות לראש ממשלה שפרש) ורק לא ברור עבור מי הם מתפקדים... ואולי הם רק טוחנים רוח... בדומה ל"טחנת הרוח של מר קורניל" בסיפורו הקלאסי של אלפונס דודה.

בישראל - כמו בארצות רבות בעולם המערבי, וינסטון צ'רצ'יל - מנהיגה האגדי של בריטניה במלחמת העולם השנייה - עדיין מהווה מקור להערצה ורצון לחיקוי. בזיכרון ההיסטורי של בני האדם יישארו חרותים לנצח נאומיו המרשימים ועמידתו האיתנה מול נחשול האימה הנאצי ששטף אז את כל אירופה; אולם רק מעטים יודעים על קורותיו בחיים האזרחיים, לאחר פרישתו. על פרק חייו האחרון ערב פטירתו מספר ההיסטוריון ג'פרי בסט: "בשנות חייו האחרונות חלה התרופפות בבריאותו של צ'רצ'יל והוא עבר כמה וכמה ארועי שבץ-מוחי, שעליהם התגבר במידה זו או אחרת - בלי שלעולם הרחב ניתנה כמעט ההזדמנות להבחין במתרחש. אולם ב-10 בינואר 1965 הוא לקה באירוע מוחי חמור ולא ניתן עוד להחזיקו בחיים אלא באמצעים מלאכותיים - צעד שהמשפחה כולה התנגדה לו". "למרבה ההפתעה", מציין ג'פרי בסט בספרו ('צ'רצ'יל שיעור בגדולה'), "הוא החזיק מעמד עוד ימים ארוכים לאחר שחדל לאכול, והלך לעולמו בשלווה, ביום ראשון, 24 בינואר 1965", ובני משפחתו נאספים סביב מיטתו. אכן, שיעור בגדולה.