"אתם היהודים, ישֵׁנים", אמר לי ערבי נוצרי אחד, לפני כמה שבועות. פגשתי אותו באקראי, ליד נצרת, והתחלנו לשוחח. עד היום לא התאושש מהלם 48'. אביו היה אמיד מאד ומכובד, עוד בימי השלטון הבריטי. באה מלחמת השחרור ואביו איבד בה את עולמו ונכסיו. הוא ומשפחתו נשארו לגור עד היום, כמיעוט ערבי נוצרי, ליד נצרת.
"תראה, מה קרה לכם, היהודים", הוא אמר לי. "בהתחלה נכנסתם בכולנו. בכל הערבים, נוצרים ומוסלמים. נכנסתם בנו, בלי הבדל. ניצחתם אותנו וקיבלתם שקט. בניתם עלינו במהירות, בגדול, אבל לא ידעתם להיות נדיבים. במקום שתתנו לנו לחיות בשקט, לערבים שרוצים לחיות כאן בשקט - דיכאתם אותנו, את השקטים. תראה עכשיו מה קיבלתם.
"הערבים הקיצוניים המוסלמים מנצחים כאן בגדול. גם אותנו וגם אותכם. הם לא צריכים רישיון מאף אחד מכם, הם לוקחים בעצמם, בכוח. ולכם לא אכפת.
"לך לנצרת ותראה בעיניים שלך: כמה ג'יפים 300-400 אלף שקל כל אחד, נוסעים שם על קילומטר אחד. בכל ירושלים שלכם אולי, אין כל כך הרבה ג'יפים מהניילון, כמו שיש לנו כאן על קילומטר. ואתם ישֵנים, לא שואלים מאיפה זה בא לכם, כל זה. שודדים אותכם, גונבים אותכם, רוצחים אותכם, את עצמכם. מתחת לאף. ואתם ישֵׁנים.
"וככה אתם בכל. במקום להיות איתנו, עם הערבים שרוצים לחיות כאן בשקט, לתת לנו להתפרנס בכבוד - ככה אתם גם עם עצמכם. ישֵׁנים. ותראה כמה אתם חלשים. מפחדים מעצמכם, נותנים לזה לקרות".
וכשהוא הלך, הבנתי שצריך ערבי נוצרי מנצרת, שיסביר לך איפה אתה חי. לא מישהו עם רייטינג מהטלוויזיה. אחד מהחיים, שלא משלמים לו על מה שהוא אומר. מה שכל המלחמות והשלום שהמציאו כאן, לא הצליחו להסביר - הוא הצליח: היהודים אוהבים לישון. באירופה ובארץ ישראל, מכל צידי הקו הירוק.
פעם, מרוב פחד צחקו כאן, שהאחרון בשדה התעופה - יכבה את האור. היום, מצליחים לישון נפלא. גם באור. גם כשבוער. מאשימים את "המצב" ונותנים גז.
