יצויינו בעניין זה שני פסקי דין מחוזיים:
א. ת"א 1159/92
זאב שטסל ואח' נגד אשדר בע"מ, בית המשפט המחוזי בתל אביב, שופטת: ד"ר ד' פלפל, פורסם בספר "בקורת איכות בבנייה" מאת א' בן עזרא ו - ש' ספקטור בהוצאת ש"י עמ' 601.
שם בעמ' 634, מתואר ליקוי זה (ההדגשה אינה במקור):
"תברואה (אספקת מים, דלוחין וביוב)
המומחים משני הצדדים אינם חלוקים ביניהם באשר לעובדה שצינור ביוב "4 (קולטן) הותקן בצורה גלויה על גבי קירות בחדר שירות ושהליקוי מהווה מפגע אקוסטי ואסתטי. שני המומחים היו בדעה שנדרש לבודד את הצינור ולעוטפו בחומר מבודד.
כבר ציינתי, שאני נוטה לקבל את חוות דעת ברגמן באשר לעלויות התיקונים.
אשר על כן אני קובעת שעלות התיקון היא 120$ + מע"מ."
ב. ראה גם ת"א 469/88
זעפרני ואח' נ' רמט בע"מ, אותה גישה (מנומקת), באותו עניין, ולהלן:
(פסק דינו של כב' השופט צבי א' טל, בית המשפט המחוזי ירושלים, מובא בספר "תכנון דירה כחוק" מאת א' בן עזרא בהוצאות "בורסי" 2002 עמ' 311, בעמ' 319 - 320):
"אף-על-פי-כן לא היה בכך כדי לגרוע מאמינותו של ברגמן, מפני שיש להביא אמירותת אלה בתוך הקשרן, כגון: צינור ביוב גלוי העובר בחדר השירותים. ברגמן ראה בכך ליקוי "מבחינה אסתטית ואקוסטית. צריך לשים חומר שסופג רעשים. כשבכל שאר הדירות מורידים את המים, בדירה הזאת שומעים את הרעש". בא עורך דין מזרה והציג לברגמן, שהמהנדס מר סומר לא רואה בצינור הביוב הגלוי כל פגם. על כך השיב ברגמן:
"הוא מהנדס חד-צדדי. הוא מציג גישה של חברות קבלניות ברוב חוות הדעת" (עמ' 15 ש' 26-28).
ולהלן ברגמן נשאל שוב:
"ש. בקשר לעניין סומר: מה זה שאדם מייצג גישה של קבלנים?
ת. פירוש הדבר שכאשר יש לאדם ספק הוא מטה לטובת הקבלן. אני מטה לטובת הדייר. הצינור שעובר בחדר השירותים, אני, כמו מהנדסים אחרים, חושב שמדובר במפגע, אך מאחר ואין לדבר סימוכים מבחינת תקנים, המהנדס סומר פוסל את המפגע".
הנה כי כן, מדובר בחסרונות "שאינם כתובים", לא במפרט הטכני ולא בתקנות התכנון והבניה. מהנדס הנוטה לצד הקבלן יאמר: אין כל חובה למלא חסרונות כאלה, ולכן אין הם בגדר ליקויים.
מהנדס הנוטה לצד הדייר יאמר: אם החסרון מהווה פגם אסתטי ואקוסטי, כי אז יש למלאו ולתקנו גם אם "זה לא כתוב בשום מקום".
במובן זה ברגמן נוטה - כעדות עצמו - לצד הדיירים ונטייתו זו מקובלת גם עלי. לא הכל ניתן להיכתב ושום תקנות ושום מפרטים טכניים אינם מסוגלים לפרוט הכל (כמדומני שאין המפרט או התקנות מפרטות מנעולים ומפתחות בדלתות, או זגוגיות בחלונות או סיוד הקירות).
כמו ברגמן סבור גם אני, שהקונה זכאי לקבל מוצר מוגמר כראוי, בלי פגמים אסתטיים, אקוסטיים ואחרים, גם אם אין לכך ביטוי בתקנים.
התקנים נועדו שלא יפחתו מהם, אבל אין הם פוטרים את הבונה על-פיהם מתיקון פגמים שלא נמנו.
דוגמה אחרת היא דיפון האמבטיה. אמבטיה העשויה פח (בניגוד לברז יצוק) משמעותה רעשים בשעת השימוש כדרך פח על גבי מיקום חלול וגם צורתה עלולה להתעוות והאמייל שמצפה אותה עלול להינזק. תקנתה של אמבטיה כזו - דיפון וסתימת החלל בחול. זוהי הוצאה קלה בשעת הבניה, אך יקרה יחסית לאחר גמר הבניה.
והנה לא המפרט ולא התקן מחייבים דיפון האמבטיה, והמהנדס שדעתו קרובה אל הקבלן יאמר שאין כאן חסרון. אבל בפועל המפגע הוא מפגע. ברגמן איננו רואה מדוע על הדייר להשלים עם המפגע הזה. במובן זה הוא נוטה לצד הדייר, וכאמור, אני מקבל את נטייתו."