הקרב ברפיח - שילוב של מאבקי כוח ותפיסות עולם

מאז נבחר לראשות הממשלה הפלשתינית בבחירות בשנת 2006 שאף חמאס להשיג בלעדיות בניהול השלטון ברצועה, ולצורך כך כבר הוכיח בעבר כי לא יהסס להשתמש בכוח רב נגד כל מי שינסה לערער את שלטונו. חמאס נהג כך ביריביו מתנועת פתח, כאשר נציגיה מהרשות הפלשתינית סרבו לקבל עליהם את מרות כוחות הביטחון שלו. כתוצאה מהעימות האלים ביניהם הם סולקו מכל מוקדי הכוח שהחזיקו בהם ברצועה. כך גם עשה חמאס כשנתקל בערעור על שלטונו בעזה, מצד גורמים המזהים עצמם עם אל-קאעדה כדוגמת אנשי "צבא האיסלאם", בראשות חמולת דוע'מוש, כשהללו סירבו לתביעת החמאס לשחרר משביו את העיתונאי הבריטי החטוף, אלן ג'ונסטון. כאשר הבינו ראשי חמאס כי המשך החזקתו של ג'ונסטון תפגע בתדמיתם ובלגיטימיות של שלטונם במערב, הם פעלו בנחרצות ובכוח לשחררו וכך גם פעלו מול אנשי חמולת דע'מוש, כאשר הללו סרבו להסגיר את אחד מאנשיהם לידי כוחות הביטחון. ראוי להדגיש כי העימות במסגד ברפיח אינו מפתיע לנוכח המציאות הנרקמת בעזה בשנים האחרונות, מציאות שבה הזרם הסלאפי ג'האדיסטי צובר תנופה בקרב צעירים רבים אשר מצטרפים לקבוצות שונות המזדהות עם אל-קאעדה ועם זרם הג'האד העולמי. התופעה הזו זכתה לכינוי "ג'לג'לאת" על שם הכינוי שהופיע בקליפ שפורסם באחד האתרים באינטרנט ובו תואר גל הצעירים המוסלמים מרחבי העולם המצטרפים לג'האד העולמי כ"רעם מתגלגל" שירעיד את אמות הסיפים במערב. בקרב הקבוצות המשייכות עצמן לזרם הזה בעזה ניתן למצוא שמות כמו צבא האיסלאם, צבא האומה, צבא המאמינים – אל-קאעדה בפלשתין, תחריר ועוד. היקף התופעה ומספר החברים הפעילים בקבוצות השונות אינו ידוע במדויק אך ההערכה היא כי מדובר בכמה עשרות פעילים וכמה מאות אוהדים ותומכים בכל אחת מהקבוצות הגדולות ומספרים קטנים יותר בקבוצות הקטנות. אופי פעילותן של קבוצות אלה וכוונתן לבצע פעילות טרור בכל מחיר מבטיח כי פוטנציאל הנזק שעלול להיגרם חורג בהרבה מעבר למידתם. התגברות התמיכה בקבוצות הללו בשנים האחרונות נובעת בעיקר מאכזבתם של צעירים רבים בעזה, כולל חברים לשעבר בחמאס ובג'יהאד האיסלאמי, מכך שלאחר שחמאס תפס את השלטון בעזה הוא נמנע מלהחיל לאלתר את שלטון השריעה, כנוהג המכוון והמנהל את חיי היום יום ובעיקר בשל הפסיביות שנוקט הארגון בלחימה מול ישראל. פעילים מקרב הקבוצות הללו פעלו ביוזמתם לאכיפת חוקי השריעה על סמלי "החילון" המערבי בעזה. הם תקפו בתי קפה וחתונות שבהן נוגנה מוזיקה, ללא הפרדה בין הנשים והגברים החוגגים,שרפו בתי אינטרנט-קפה, ואף ניסו לפגוע בזרים.

בעוד חמאס – המבקש לקבל לגיטימציה לשלטונו בעולם הערבי והמערבי – אימץ אסטרטגיה משולבת של הפעלת כוח וניהול הסכסוך מול ישראל בחסות הפסקות אש קצרות מועד (תהדיה), ראו חברי הקבוצות הג'האדיסטיות הסלאפיות הכרח בניהול לחימה מתמדת נגד ישראל מגבולותיה, ללא כל מגבלות וריסונים, הנובעים משיקולים מדיניים. גם לאחר מבצע 'עופרת יצוקה' הם המשיכו לנסות ולשגר רקטות לעבר ישראל ולפגוע בחיילי צה"ל, כולל בפעולת ראווה שסוכלה ביוני האחרון במעבר קרני (התקפת הסוסים). בשלב זה, קשה לחזות כיצד תשפיע התקרית ברפיח על יחסי החמאס והקבוצות הסלאפיות- ג'האדיסטיות בעזה, במיוחד לנוכח דברי הביקורת החריפה וקריאות הנקם שנשמעו מקרבם נגד ראשי החמאס. ברור, כי גורמים אלה ינסו לנצל את האירוע לגיוס תמיכה בדרכם, ולהדגיש את בידולם מדרכו וממדיניותו של חמאס. למרות המאמצים שהשקיעו ראשי חמאס לאחר התקרית בניסיון להרגיע את הרוחות ולהגיע להבנות עם ראשי הקבוצות הללו על הימנעות משפיכות דמים וממעשי נקם, נראה כי אלה עשויים לכל היותר לדחות את העימות הצפוי הבא ביניהם. אולם, אין בכך כדי למנוע מהקבוצות האלו להמשיך ולגייס עוד צעירים לשורותיהם ולנסות לבצע פעולות טרור נגד ישראל במטרה ליצור פרובוקציה שתיאלץ את ישראל להגיב מול חמאס וכך לאתגר את מדיניות התהדיה בה נוקט חמאס. מתוך שיקולי עלות-תועלת משמש חמאס – כמו גם משטרים ערביים אחרים באזור – כבלם לניסיונות הפיגוע והחדירה מצד גורמי הג'האד העולמי ותומכי אל-קאעדה לשטח ישראל מגבולה הדרומי. נראה כי למרות האתגרים והלחצים שעוד צפויים לחמאס מצד הגורמים הללו, לא תשתנה מדיניותו זו ואנשיו יקפידו לשמור על בלעדיות שלטונו גם אם יצטרך להשתמש בכוח ברוטאלי נגד המערערים עליו מכל זרם שהוא.