"מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו"

חכמים ממני כבר אמרו כי חופש הביטוי, התיקון הראשון במגילת העצמאות האמריקנית, איננו חופש השיסוי, כפי שנוהגים רבים ורעים מקרב בני הארץ הזאת לחשוב. בשבוע שעבר התבטא ד"ר ניב גורדון, מרצה במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בן-גוריון, כי איננו שבע רצון מהתנהגותה האכזרית של מדינת ישראלי כלפי המיעוט הפלשתיני כאן. ד"ר גורדון לא הסתפק בהסתייגות, אלא גם הציע לעשות מעשה: להטיל עליה חרם עולמי כלכלי, תרבותי ופוליטי. בהמשך מדביק הד"ר הלא מכובד למדינת ישראל סופרלטיבים מבית מדרשו של ג'וזף גבלס, אבל להיפך. דבריו וקריאתו של ד"ר גורדון מחזירים אותנו מעט אחורה בשנים, אל כותרת ידיעה שהופיעה בעיתון 'הארץ' ב-05.12.2006 תחת הכותרת "החרפה בחרם האקדמי על ישראל: כנס נגד 'האפרטהייד הישראלי' באוניברסיטה בלונדון", ואשר נכתבה ע"י תמרה טראובמן ועמירם ברקת. בידיעה סופר אז כי קבוצה של אקדמאים מאירופה, ביניהם גם כמה ישראלים, הציעה להטיל חרם אקדמי על ישראל. על-פי פרסומים שונים אז, דווקא ד"ר אילן פפה, מרצה בכיר באוניברסיטת חיפה, היה מהמובילים של ההצעה הנפסדת הזאת. ד"ר ניב גורדון, כמו ד"ר פפה וכמו ד"ר חיים גורדון (יש קשר משפחתי?!), אף הוא מאב"ג, נמנה עם אלה שעליהם נאמר במקורות "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו". מדובר בחבורת אנשים הזויה, אכולת שנאה עצמית ואנטישמית במסווה של "דאגה לישראל" ו"להציל את ישראל מעצמה". חבורה של אנשים, שמזמן חצתה את הקו הלגיטימי של ויכוח בין שמאל שפוי וביטחוניסט, לבין ימין אוהב ישראל אבל לא גמיש. גם אלה וגם אלה אינם נמנים עם הספל תה של רוב העם היושב בציון, אולם דווקא הראשונים, המתהדרים בתארים אקדמאים ובמחשבה עמוקה, מהווים סכנה למדינה ולעם, ולכן יש להקיאם, להוקיעם ולהוציאם מקהל עדת ישראל, למרות שעל-פי סגנונם והתעמולה השקרית בה הם נוקטים נגד המדינה הם הוציאו מזמן את עצמם מקהל עדת ישראל. מדינת ישראל, לדאבון הלב ולחרדתו, נוהגת לפעמים כדמוקרטיה מתאבדת ומקדשת את חופש הביטוי גם כשהיא יודעת כי חופש זה נהפך לפעמים לחופש השיסוי. יתרה מזאת, היא גם מממנת את משכורתם של ד"ר גורדון, פפה ודומיהם וזאת על חשבון כספי משלם המסים. לכן, בשם הצדק, שהוא לא פחות חשוב מחופש הביטוי, הגיע הזמן שהמדינה תחדל מלהאכיל מידיה-ידינו את אלה שלא מהססים לנשוך, ובגסות, את היד. זה המינימום המצופה ממנה. את המקסימום היא כנראה משאירה לעזמי בשארה ודומיו, למרות שאותו אפשר עוד איכשהו להבין (להבין, לא להסכים), אבל את ד"ר גורדון, פפה ודומיהם בשום פנים ואופן לא. ישראל היא דמוקרטיה מפוארת בסך הכול. וילה בתוך ג'ונגל. ובכל זאת לא מהכל אנחנו מרוצים, גם לא חייבים להיות מרוצים מהכל. אבל בין הסתייגותנו מחלק מהדברים המתרחשים כאן לבין להוציא את דיבת הארץ רעה בכל מקום ובכל הזדמנות כאילו ישראל אשמה בכל החוליים של הערבים – המרחק הוא רב, רב מאוד אפילו. אז עם כל הכבוד לגורדונים ולפפהים למיניהם, לא נבכה אם הם יבכרו להגר מכאן אפילו לבחריין. ויפה הסתה אחת קודם.