סוגיית הקדושה של ארץ ישראל ניצבת כנושא מרכזי בשיח הציבורי בקשת הנמתחת בין דבר שאינו קדוש לבין קדושה כולה. כמו בסוגיות רבות, גם בזו האמת נמצאת אי-שם באמצע. מהי ארץ ישראל? מה הם גבולותיה? ומהי המשמעות של קדושה זו? ומה המחויבות שלנו כיהודים לארץ הזאת ובמיוחד לעצמנו.
לפני כ-4,000 שנים יצאה משפחתו של אברהם אבינו מביתה שבאור כשדים והגיעה לארץ כנען. אירוע מכונן זה הניע תהליך פלאי שעודנו בעיצומו. תולדות עם ישראל. עם ישראל וארץ ישראל קשורים בעבותות שאינן ניתנות לפרימה. הקשר המתמשך מגדיר את היהדות עצמה ואין לה קיום בלעדיו. עד כמה הקשר הזה טוטאלי? עד כמה הקשר הזה היה טוטאלי? אם נסרוק את הרצף ההיסטורי ונתבונן במתווה המשתנה של ארץ ישראל, נראה שאמרתו האוניברסלית של איינשטיין חלה במלואה גם על הקשר הזה. הכל יחסי קבע, היקה הגאון הזה.
ניתן לחלק את אופי הקשר בין העם לארץ לשני חלקים עיקריים. החלק הראשון שכותרתו העם בארצו והשני כשהעם בגלות. בחלקו הראשון מתאפיין הקשר בהשתרשות, בבנייה, בהרחבה ובמלחמות מגן וכיבוש, ובשני מתאפיין בכמיהה לחזור לארץ ולחדש את חייו הלאומיים והדתיים. הדינמיקה הזאת הולידה תוואי משתנה של ארץ ישראל שתפח, הצטמק ושינה צורתו בהתאם לתקופות ולאירועים.
כשכבש יהושע בן נון את הארץ בשנת 1,200 לפנה"ס התנחלו שבטי ישראל במרחב שקרב לצידון בצפון, הגלעד והבשן במזרח והנגב בדרום. במושגים של היום, כלל שטח זה את דרום לבנון, ירדן, איו"ש ומרכז המדינה להוציא את הממלכה הפלישתית על עריה אשדוד, אשקלון ועזה ורצועת חוף צרה בצפון ממפרץ חיפה עד צפונית לצידון.
בתקופת שאול בן קיש נדחקה ישראל מרצועת החוף בה נוצר רצף פלישתי וצידוני, קו הגבול עבר ברכסים המערביים של הרי יהודה, אפרים ומנשה. דוד בן ישי פרץ חזרה לים ושחרר את רצועת החוף שבין יפו לחיפה, והכפיל את שטחה של ארץ ישראל צפונה עד לארם נהריים, אזור שכולל את כל חציה המערבי של סוריה ומזרחה ודרומה מעציון גבר (אילת) אדום, מואב ועמון. דוד כובש את יבוס מהיבוסים ומכריז עליה כעל ירושלים בירת ממלכתו – ממלכת דוד.
בימי שלמה בן דוד הוחזר השטח הצפוני לארם דמשק והגבול הצפוני נמתח לאורך הירדן עד נחל הליטני. באלף שלפני הספירה התכווצה הממלכה בהדרגה למובלעת יהודה שנדחקה בין השומרון בצפון לאדום ולמואב במזרח, פלשת במערב ומצרים בדרום. ממלכת יהודה כללה את ירושלים, חברון, באר שבע וקדש ברנע. גלות אשור ובבל חתמו את הפרק הראשון של עם ישראל בארצו.
שיבת ציון בחסות ממלכת פרס יצרה אוטונומיה במרחב מצומצם שבמרכזו ירושלים, במערבו לוד ובדרומו חברון. מלכי בית החשמונאים הרחיבו את ממלכתם במהלך המאה האחרונה של האלף שלפנה"ס עד לבניאס בצפון ובאר שבע בדרום. הממלכה כללה גם רצף של רצועת החוף מחיפה ועד אל עריש של היום ואת הגדה המזרחית של הירדן כולל הבשן, הגלעד והרי אדום ומואב מדרום. הסיפור הזה נגמר בשנת 70 לסה"נ עם חורבן הבית השני בידי הרומאים.
החל ממלחמת הקוממיות, דרך מלחמת ששת הימים, מלחמת יום כיפור וההסדרים שנחתמו לאחריה המשיכה ארץ ישראל בצורתה העכשווית כמדינת ישראל בשינוי ממדיה. כל דבר חדש לא אירע במאה העשרים בהיבט הנדון. כושי לא הפך עורו ונמר לא השיל חבורותיו. ארצות תפחו, קטנו, מדינות פוצלו, השמש זרחה ושקעה.
גם טיעוניהם של דודנינו המוסלמים על קדושת האדמות משוללות יסוד. בדומה לנו הם ישבו באזור הזה במגוון תצורות ולהם עוד פחות אסמכתאות להציג מאשר לנו. ההכרזות שלהם על השייכות המוחלטת והסופית של אדמות ארץ ישראל לאיסלאם מוגזמות בלשון המעטה. היו להם ממלכות והממלכות שלהם נפלו. מעצמות שונות עשו בהן כבשלהן, סימנו קווי גבול והכריזו על חמולות נאמנות כעל ממלכות אינסטנט ועל-פי אינטרס קולוניאלי מובהק.
מה ניתן להסיק לסיכום? שאין פיסת אדמה על הגלובוס שלנו שניתן להגדירה באופן אבסולוטי ובוודאי שלא לקדשה. ממלכות קמו ונפלו, ארצות התרחבו, הצטמקו ונעלמו, עמים באו והלכו, כל אחד מהם היה קדוש בעיני עצמו אך לכולם היה גורל זהה. איך אמר קהלת החכם באדם? אין חדש תחת השמש וגם כי עת לכל חפץ.
הדבר החשוב הוא שנדע לשמור על עצמנו, להילחם כשאין מנוס ולדעת להתפשר כשהאופציות האחרות גרועות יותר. שנהיה יותר חכמים ופחות צודקים. יש לנו את כל הסיבות בעולם לשמור על מדינת ישראל בשיניים ובציפורניים בגבולות פיזיים שיאפשרו זאת ובהתנהלות נבונה שתמנע את הצורך לממש את יכולות השמירה שלנו.
קדושת הארץ באה לביטוי בהיבטה הרוחני, כמרכיב משלים ליהדות ולא בהיבט הפיזי שאת היקפו המוחלט איש אינו יודע להגדיר. זהו הגרעין הקדוש של החומריות האלסטית.
גם אלוהים בהבטחתו לאברהם לא התנה את הענקת ארץ ישראל ולא הגדירה כפיקדון שאין לוותר על חלקיו. אלוהים התנה את הבטחתו בעמידה בתנאיו. ואם לא קיבלנו את כל המובטח, עלינו לבדוק בציציות שלנו או לחילופין - לדעת לשמוח במה שיש ולדעת לשמור על מה שיש.
