נשיפת הרעל העדכנית מסקנדיביסטאן יצאה הפעם מנורבגיה. הגברת האלוורסן (ה"וורד" סימן לי אותה באדום אך התעקשתי להתעלם), שרת האוצר הנורבגית שבקעה והבשילה בשמאל הרדיקלי, מושכת את השקעות ארצה מ'אלביט'. למה? כי אלביט מספקת רכיבים לגדר ההפרדה (חומה בשמאלנית) והאלוורסן פסקה כי זה בניגוד לחוק הבינלאומי, פסקה וגם הכריעה בדין וגם גזרה את העונש.
האלוורסן אינה פועלת בחלל ריק, ואלמלא האווירה שאופפת את סקנדינביה נגד כל מה שהשם ישראל משתרבב אליו, הייתה נדחקת לשוליים של הפוליטיקה האירופית, למקום הטבעי של הרדיקלים למיניהם. הסקנדינביסטנים יכולים להכחיש את המניע האנטישמי עד שיכחילו פניהם. היום הם חוד החנית במסע הצלב האירופי של המאה העשרים ואחת בהבדל קטן – במסעות הצלב הקודמים המוסלמים היו הכופרים שאותם יש לשרש; את היהודים הם כיסחו בדרך, תוך כדי, כמופע חימום לקראת המחזה האמיתי. הפעם המוסלמים הם בני בריתם וישראל זה הדרקון שיש להכחידו.
הסימפטום הקודם של הנגע האנטישמי היה סירובם של ראש ממשלת שבדיה ושר חוצו להסתייג מדברי הבלע שפורסמו באחד מהעיתונים שלהם על כך שחיילי צה"ל רוצחים פלשתינים כדי לסחור באיבריהם. להסתייג דרשנו, ולא להתנצל, כפי שגורמים מסוימים בתקשורת שלנו כתבו או אמרו שלדעתם הגזמנו בתגובה.
אני לא חושב שהגזמנו. אני חושב שראוי להבהיר היכן עוברים הקווים האדומים שלנו. גם קדאפי הבהיר את הקווים האדומים שלו לשוויץ, בהצלחה רבה, ובשפה שהאירופאים מבינים היטב: ערבית מדוברת. אנחנו מתעקשים להצהיר שיורד גשם.
עקרון צבאי שמונחל לכל מפקד מתחיל הוא העיקרון ללמוד את האויב ולהכירו לפרטיו. מה כוחו, מה מניע אותו, במה הוא נתמך ומה הוא יודע לעשות. דע את האויב. כיום אנו יודעים להגדיר שלוש אויבות עיקריים: אירן - נושאת דגל האיסלאם הקיצוני שמצהירה בריש גלי על כוונתה להשמיד את ישראל, החיזבאללה והחמאס - גרורותיה של אירן לדרכה וליעדיה, והאנטישמיות בתצורתה העכשווית - שילוב נפיץ של אנטי ישראליות, אנטי ציונות ושנאת יהודים שמוסווית בהצלחה כזו או אחרת. את האנטישמיות העכשווית שצומחת על קרקע אירופית פורייה מובילה היום סקנדינביה.
המענה לצעדי השטנה כלפינו צריך להיות חד וברור. התעלמות או הבעת מורת רוח דיפלומטית תחמיר את מצבנו ותעודד את הגורמים שמאחורי מדיניות זו, ולכן המענה חייב להיות חריף גם אם לא יועיל לטווח הקצר ואולי גם יגרום לנזק מסוים.
בשיקול של נזק-תועלת, איני רואה את התועלת הרבה לקיים יחסים דיפלומטיים מלאים ונורמליים עם מדינות סקנדינביה, שפועלות באופן עקבי וציני נגדנו. מה בדיוק אנחנו מרוויחים מכך – לא ברור. לעומת זאת, ניתוק היחסים והחזרת השגרירים יהפוך אותם לבלתי רלוונטיים בכל הנוגע לאינטרסים שלהם במזרח התיכון. כך הם יהפכו ממעמד של מדינות בעלות יכולת תווך מסוימת למרכיב בבעיה עצמה.
בנוסף לכך וכצעד תגמול, יש להשתמש בנשק שממנו חוששים האנטישמים יותר מכל – הלובי היהודי. יש לא מעט יהודים ציונים בעלי השפעה בכלכלה העולמית. הגיע הזמן לגייס אותם. בין כה וכה האנטישמים טוענים שאנחנו שולטים בכלכלה העולמית, אז לפחות שנרוויח מזה משהו. ולסקנדינביסטנים מומלץ שיתחילו לצבוע את הצלבים שלהם בירוק. ככל שמתרגלים מוקדם יותר, כך יהיה להם פחות קשה בעתיד לבוא.
