סַבָּא רַבָּא שֶׁלִּי
חָלַם צִיּוֹנוּת
בְּמַחֲרֵשַׁת עֵץ
עַל גְּדוֹת הַיַּרְקוֹן.
לִבּוֹ פִּלֵּחַ תֶּלֶם מִתְגַעְגֵּעַ
שֶׁעָלָה מִסִּדּוּר הַתְּפִילָה,
עֵינָיו כָּבְשׁוּ מֶרְחָב מַבְהִיק
לְתוֹכוֹ אַט אַט פָּלַשׁ עָנָן דַּלּוּחַ
שֶׁכִּסָּה אֶת הַשֶּׁמֶשׁ,
תַּחֲתָּיו יוֹנִים הֵחֵלּוּ
לְנַתֵּר עַל עָנָף שָׁבִיר
רוֹטֵט מִמַּשַּׁב רוּחַ קַדִּים צוֹרֵב.
סַבָּא רַבָּא שֶׁלִּי
חָלַם צִיּוֹנוּת
עַל גְּדוֹת הַיַּרְקוֹן,
הוּא לא יָדַע
שֶׁיָּבוֹאוּ יָמִים אֲחֵרִים
תְּלָמָיו יְבֻטְּנוּ בְּבֶטוֹן מְזֻיָּן
מַחַרֵשְתוֹ תְּכֻתָּת לְתוֹתָח
וְהַיּוֹנָה לא תִּמְצָא מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ
וְגַם עֲלֵה-זַיִת טָרָף כְּבָר לא יָבוֹא בְּפִיָהּ.
אני מקדיש את השיר לסבא רבא שלי מרדכי, לרעייתו שרה ולילדיהם: משה, חיים, מנדל, בלומה-לאה וצבי. צבי, סבא שלא הכרתי, נפטר מתאונת עבודה בשדה והותיר אישה אלמנה וארבעה ילדים יתומים וביניהם אבי ראובן. משפחה חרדית ששילבה חיי עבודה עם לימוד תורה. משפחה שהייתה חלק מארבעים משפחות חרדיות, שומרות מצוות, בנות המעמד הבינוני, שעלו מביאליסטוק וברובן התיישבו בפתח תקוה. משם ביום כ"ה בתשרי (8.10.1882) עלו להתיישבות ביהודיה שבעה קילומטרים מפתח תקוה. הביאליסטוקאים הקימו ביהוד אגודה בשם "אחוה ועבודה". בתקנון של האגודה נכתב בין השאר:
"העבודה מוכרחת להיות בידי עצמנו... איננו רשאים לשכור פועלים בגללה. הנשים והבנים בזמן שהם פנויים מבית הספר מחויבים לעזרנו ולחנכם במלאכה... כל יחיד מחויב לשמור דרכי החיסכון בכלכלה למען יצליח בעבודתו לחיות מיגיע כפיו".
מאחר שהיו חסרי ניסיון בעבודה חקלאית ליווה והדריך אותם יהודה ראב. הם הקימו קרן משותפת לרכישת ציוד הדרוש למשק החקלאי. ההתחלה הייתה מעודדת, אבל בחורף תרמ"ו (שלהי 1885), עקב קשיים כלכליים, החליטו רוב הביאליסטוקאים לעזוב את יהוד ולחזור לפתח תקוה. בסיועם של חובבי ציון מרוסיה נבנה הרחוב הראשי שנשא את שמם. למושבה הייתה צורה של רי"ש עשויה משני רחובות: פינסקר וחובבי ציון.
חלק קטן של הביאליסטוקאים נשאר ביהוד ושילב עבודת כפיים עם לימוד תורה. בין הדמויות שהפעילו את החיים הרוחניים ביהוד ניתן למצוא מתיישבים נוספים כמו: ההיסטוריון זאב יעבץ, ההוגה יחיאל פינס, הבלשן והגיאוגרף אליהו ספיר. כן פעלה ביהוד ישיבה בה לימדו רבנים ידועי שם בראשה עמד הרב מרדכי גימפל יפה, שהביא עימו ליהוד את ספרייתו בת ארבעת-אלפים כרכים. לצידו פעל הרב קלונימוס-ליבוביץ הידוע בשם רבי אלתר מיהוד, שמצא את מותו בעת שעבד בכרמו. ההשערה הייתה שמותו נגרם על-ידי מתנקש ערבי. בשלהי 1892 בית המדרש נסגר ואחרוני המתיישבים ביהוד נטשו אותה.
סבא רבא מרדכי נפטר בחודש אלול תרנ"ח. סבתא רבא שרה האריכה ימים ונפטרה ביום י"ט באלול תר"צ.
אני נוצר בלבי משפחה נפלאה שכל עולמה היה תורה ועבודה. משפחה שחלמה חלום על גדות הירקון אך החיים התרחקו מחלומם. מייסרת ומכאיבה לי עוצמת הפער בין חלומם ובין חיינו היום במדינת ישראל.
נ.ב
אני מוצא לנכון להודות לאריה חשביה שבספרו "פתח תקוה 1878-1998" מביא את התקנון של האגודה "אחוה ועבודה" שייסדו הביאליסטוקאים, שסבא רבא שלי ובניו היו חברים באגודה זו.
