למען הגירוש והחורבן

במהלך עדותו של האלוף גיורא איילנד בפני ועדת החקירה הממלכתית לטיפול במפוני גוש קטיף הוא נשאל: "נניח שמחר מדינת-ישראל צריכה לפנות יישובים ביהודה ובשומרון, אלו לקחים אנחנו מפיקים?" איילנד השיב: "ברמה של מדינה, האם מדינה מסוגלת, כן או לא, להוליך מהלכים, בטח שנויים במחלוקת פוליטית, התשובה היא; ודאי שלא. אנחנו מדינה מנוטרלת, מה, זה לא ברור?" (חיים לוינסון, הארץ, 7.9.09). לכאורה, לאחר דברים נחרצים שכאלה מפי ראש המועצה לביטחון לאומי לשעבר, אפשר לקפל את תוכניות הגירוש והחורבן שאיימו על המתיישבים ביהודה ובשומרון. אפשר סוף-סוף לשים דיסקט חדש ולחפש פתרונות יצירתיים אחרים להמשך קיומנו על האדמה הזאת. "קשה לנהל מדינה ככה", מוסיף ואומר האלוף איילנד, "...שאתה מגיע למשבר, ממלחמת לבנון השנייה עד כל דבר אחר, אין פה סיסטם. אין פה סיסטם. לא בהינתקות ומחר זה יהיה משהו אחר וזה לא יהיה יותר טוב". אבל אל דאגה, זה רק "לכאורה". הגירוש והחורבן בגוש קטיף מוכיחים שהדבר בהחלט אפשרי. המתיישבים, לרבות מתיהם, גורשו עד אחרון התינוקות, וגם הלבֵנה האחרונה של אחרון הבתים קרסה ונפלה מתחת לכף הבולדוזר. גורלם של המתיישבים ביהודה ובשומרון יכול להיות דומה דווקא משום שמדינת-ישראל מסוגלת לבצע מהלכים אסוניים בהינף אצבעות. הצבא והמשטרה ערוכים ומוכנים למבצעי "רגישות ונחישות" ככל שיורו להם הדרגים המדיניים, ובית המשפט פועל בהתאם לאותו חוק שחוקקו אותם דרגים. חרפה נוספת - אפשרית? בעדותו בפני אותה ועדה אמר המשנה למנכ"ל משרד הביטחון וראש אגף המבצעים, ויקטור בר-גיל, שההינתקות פגעה בו נפשית וכי "אם יטילו עלי עוד פעם משימה כזאת - אני לא אבצע אותה". זו אמירה שצריכה להדאיג את החפצים לפרוע במתיישבים היהודים ביהודה ובשומרון. אם יצטרפו אליו עוד עושים במלאכה הבזויה הזאת שיסרבו לקחת חלק בְּחֶרְפָּה נוספת, יש מקום לתקווה שאכן הדבר יהיה בלתי אפשרי. אי-אפשר לסמוך על שכל ישר או על הגיון כלשהו שיוליכו את מקבלי ההחלטות בישראל. כל האזהרות שהזהרנו לפני הגירוש לא הועילו. גם לאחר שהתגשמו כל התחזיות השחורות וכל הנגב רוסס בטילי קסאם, עדיין יש המשתעשעים בתוכניות אוויליות לגרש ולהחריב רק למען הגירוש והחורבן. איש אינו מחפש תועלת כלשהי במהלכים המטופשים האלה ואל תבלבלו אותם עם ניסיון העבר המר והנמהר! "מה זה ישראל?" שואל האלוף איילנד, "ישראל זה בן-אדם שהולך בחושך, יש לו פנס אבל מְכוּבֶּה והוא לא מאיר אותו לפנים. כשהוא נתקל באבן ונופל לאדמה והאף שלו בבוץ, הוא אומר: 'טוב, איך יוצאים מזה?' וזה הוא יודע לעשות לא רע. אבל את הפנס שמאיר לו שייראה את האבן, אולי נעקוף אותה, הוא לא יודע להפעיל". מדאיג?