לא משנה כלל מדוע נסע ביבי לרוסיה - וכנראה עשה זאת מסיבות טובות; ולא משנה כלל מדוע לא דווחה הנסיעה הזו – כנראה מסיבות טובות; ולא ברור כלל מדוע זרקו את התיק על המזכיר הצבאי – כנראה מסיבות טובות.
אך מסך כל הנתונים ניתן להבין שתי נקודות מרכזיות:
- העיתונות והמדיה השמאלנים מחכים לביבי בפינה וימשיכו להיכנס בו גם ללא כל סיבה.
- באין נושאים מהותיים, הם נאלצים להסתפק בזוטות.
העם בישראל אמר לא לשמאל. העם העלה לשלטון ראש ממשלה אשר לא אמור להיכנע בקלות לתכתיבים. אבל העם לא שולט במדיה, והמדיה מבינה שהיא מאבדת את הרסן. המדיה מבינה שימי אולמרט חלפו עברו, ושיש בעל בית חדש ושונה מהותית, והיא נלחמת על חייה.
נלחמת ומפסידה, נלחמת, נחלשת ומפסידה. לא יצליחו הפעם, ינסו בפעם הבאה, ייזרקו מהדלת, יחזרו דרך החלון, עד שיבינו שהם כבר לא בשלטון. עד שיבינו שללא חילופי גברי בבית – הם פשטו רגל.
והם ידברו על בלגן בלשכה, והם ינסו לפורר אותה ולשבשה. הם לא יירגעו עד אשר יחזור השלטון ויאמר 1000 פעם ברציפות "הכיבוש משחית" "מפת הדרכים" "הפסקת הבנייה" "אובמה המלך" , ועוד כהנה וכהנה גרוטאות תבוסתניות.
אצלם הדמוקרטיה בעירבון מוגבל; הם הפסידו בבחירות אך לא ויתרו על השלטון.
ביבי, ראש הממשלה, אנא הבט בין השורות, הבט מעבר לפינה. הם מיואשים, אין להם שום נקודה רצינית להיאחז בה, הם מנפחים את השוליים, ומנסים להפוך אותם לעיקר. זו כבר לא שירה בציבור, זוהי שירת הברבור שלהם.
יש לך ג'וב לא קל. אתה נדרש לאיזונים מאד מאד קשים, ואני ממש לא מקנא בך, אך אל תרשה להלכי הרוח המוקרנים מהעיתונות להשפיע עליך. העיתונות מבטאת את האינטרסים הכלכליים שלה ואת הדעות של כמה גורמי שמאל המובילים אותה, ולא מבטאת כלל ועיקר את הלכי הרוח בציבור.
אם אתה ישר וחכם, ואם אתה חרוץ ונחרץ, אז אין לך חברים בעיתונות. גם אלה שאתה חושב שהם חבריך, יתקעו לך סכין בגב כאשר תפסיק לשרת את האינטרסים שלהם. הקשב לציבור, הקשב לשותפים אמיתיים בארץ ובחו"ל, הקשב לניסיון שלך, הקשב ליריבים פוליטיים אשר פיהם וליבם שווים, אנשים ששותפות אצלם היא ערך.
תן לעיתונות להמשיך ולאבד עצמה לדעת. תן לה עוד כאלה טיפים, סע לפולין ותודיע שנתקעת בשירותים עקב עצירות, בקר חבר ישן בטבריה, ושחרר בלון על ביקור בזק של שעתייים בחצי השני של כדור הארץ באמצעות הצוללת הצהובה ודרך החור שקדח עבורך המוסד בכדור הארץ. עוד אחד או שניים כאלה, והם ימשיכו להתנפל עליך כאילו מצאו שלל רב, תוך שהם מתקרשים אל הקרקע הציבורית, מפסגת ההר של ימי אולמרט אל עומק הבור, ותוך פינוי המקום לדור אחר, דור ישר, אתי ונאמן של העיתונות בישראל.
