הנה מסתיימת לה עוד פסגה מתוך עשרות שהתקיימו בשנים האחרונות, וגם כאן חוששני שהפסגה לא תניב פירות ולא תתרום דבר לסוגיית השלום במזרח התיכון.
מדוע? הפסגה הזו לא הייתה אמורה להיות משולשת; חסרה כאן עוד צלע משמעותית - תנועת החמאס. מאז ההפיכה שהתרחשה בעזה ע"י תנועת החמאס והפילוג בין פת"ח לחמאס, העם הפלשתיני לא אחד הוא. יש כאן שני ראשים - אחד חילוני והשני דתי קיצוני.
כאשר אתה מזמן לפסגה כה חשובה רק את פתח וזונח את חמאס, אתה לא פותר דבר, שהרי בסופו של דבר העם הפלשתיני מיוצג ע"י שניהם.
בשנות ה-80' איפשרנו לחמאס הדתי (אז ארגון צעיר בתחילת דרכה) להתפתח ברצועת עזה, כדי שהוא 'יעשה לנו את העבודה" וימגר את פתח החילונית בראשותו של יאסר ערפאת, ה"פתח" שכה שנאנו ובדיעבד הבנו שההעדפות האלה לא באמת חשובות - זה וזה דברי טרור חיים..
מכאן שאל לנו לחזור על אותה הטעות ועלינו להתייחס לשני הראשים האלה כראש אינטגרלי אחד, שכן אם לא כך, לעולם לא נצא מהתסבוכת הזו.
