|
התובעת והנתבע ( או "האם" ו"האב") קיימו מערכת יחסים אינטימית במשך שנים רבות, בעוד הנתבע נשוי, וכתוצאה ממערכת יחסים זו נולדה להם בת אשר מצויה כיום בגיל בית הספר היסודי. ביום 10.4.06 נפסקו מזונותיה הזמניים של הקטינה ובסך של 1,900 ₪ לחודש.
|
|
טענות הנוגעות לשיעור המזונות
כעולה מתצהיר העדות הראשית של האם ומסעיף 34 שבו, עומד פירוט צרכי הקטינה על הסך של 8,400 ש"ח לחודש, ולסכום זה עותרת האם להוסיף דמי טיפול, בשל היותה אם חד הורית, כאשר את הקטינה אינו נוטל האב לסופי שבוע בשל שובו לחיים משותפים עם אשתו ומשפחתו.
האם טוענת כי במבחן הצפיות והתשלום הכספי וההסכמות שהיו בין הצדדים, שילם האב את כל הוצאות המחייה, לרבות את מלוא שכר הדירות השכורות שהתגוררו בהן האם והקטינה, לרבות את הוצאות אחזקת הדירות. פרט לאמור טוענת האם, כי מדי חודש בחודשו העביר הוא לידיה סך של 6,000 ש"ח עבור צרכי הקטינה.
האם מפרטת את יכולתו הכספית הגבוהה של האב, לרבות רכושו ויכולתו להמשיך ולשאת בסכומי המזונות הגבוהים עבור הוצאות הקטינה, וזאת לעומת "עוניה" שלה, וחוסר יכולתה הכספית/כלכלית שלה.
האם מפרטת את מצבה הבריאותי, הכולל אלרגיות ובעיות במערכת החיסונית שלה, המביאים לפגיעה במציאת עבודה לאורך תקופות ממושכות. לטענתה היא מועסקת כיום במשרה חלקית.
האם מפרטת את צבירת חובותיה לגורמים השונים, לאור הפחתת הסכומים שהעביר לידיה האב עת נטש אותה, וחזר לחיק אשתו.
לטענת האם, על האב להמשיך ולשאת במזונותיה של הקטינה על-פי רמת החיים לה הורגלה על ידו. היא עותרת לחייב את האב בתשלום מזונות הקטינה בסך של 4,191 ש"ח לחודש, סכום הכולל מדור והוצאות אחזקת הבית, וכן לחייב את האב לשאת במלוא תשלום הוצאותיה החריגות של הקטינה, לרבות טיפולי שיניים וטיפולים רפואיים אחרים.
הנתבע-האב, לעומת זאת, טוען כי מטרת הגשת התביעה על-ידי האם, לרבות הסכום הנדרש, הינם למעשה גם תשלומי "מזונות" עבור האם.
עוד טוען האב, כי באופן מכוון הפסיקה האם את עבודתה בסמוך ללידת הקטינה, ולמעט תקופות קצרות בהן עבדה/עובדת במשרות אשר אינן הולמות את יכולתה, הכל במטרה לנסות ולהטיל עליו עול כספי שאינו משקף את צרכי הקטינה.
האב מדגיש כי מיום פסיקת המזונות הזמניים עבור הקטינה הוא מקפיד לשלמם כסדרם.
האב מכחיש את טענות האם בדבר הכנסתו הגבוהה, ומציג הכנסה נמוכה ממה שתיארה האישה תוך שהוא מציין כי אשתו ובנו סמוכים על שולחנו. כן טוען האב כי פוטר לאחרונה.
האב מוסיף וגורס כי הכנסת האם גבוהה מן המתואר וכי בכל מקרה לאם תואר ראשון והכשרה מקצועית נוספת וכי היא אינה ממצה את מלוא יכולותיה.
האב מוסיף וטוען עוד כי צרכי הקטינה כפי שהוצגו על-ידי האם מופרזים, כי הוא מעולם לא נהג לשלם לה כ-6000 ש"ח לחודש דמי מזונות, וכי יש לחייבו אך ורק בצרכי הקטינה ההכרחיים.
טענות הנוגעות ל'הפרת הבטחת נישואין'
- הסעדים שהאם תובעת - האם תובעת להצהיר על היותה ידועתו בציבור של הנתבע, ולפסוק לה פיצויים בגין הפרת הבטחת נישואין, מטעם הנתבע.
- האם גורסת כי היא והאב היו ידועים בציבור - לטענתה של התובעת התקיימה בין הצדדים מערכת התחייבות ומחויבות כפי שזו מתקיימת בין בני זוג. הם הופיעו בציבור כזוג, חיו כזוג, וניהלו משק בית משותף. לטענתה, הנתבע בחר עמה את הדירות השכורות בהן התגוררה והיה ערב לתשלום דמי השכירות של התובעת. הנתבע הבטיח לה במהלך מערכת היחסים רבת השנים כי יישא אותה לאישה, והוא אף תמך בה כספית, באופן שוטף.
- הנזק שנגרם לאם כתוצאה מהפרת הבטחת הנישואין - בשל ולאור המצג שהציג בפניה הנתבע, טוענת התובעת, ארע כי "מאישה צעירה אקדמאית בעלת תעסוקה, הפכה התובעת לאישה תלותית בנתבע, לחסרת עבודה של ממש ולאישה אשר באופן פרקטי הינה אם חד הורית". לטענתה, כתוצאה מהבטחותיו על עתיד משפחתי משותף שינתה היא את מצבה לרעה, בכך שאיבדה את מיטב שנותיה בהמתנה למימוש הבטחותיו, וגרם לה לנזקים כבדים. כיום התובעת – בנוסף להיותה מחוסרת פרנסה של ממש, שקועה בחובות.
- הנתבע גורס כי הוא והתובעת לא היו 'ידועים בציבור' - הנתבע מכחיש מכל וכל את הימשכות יחסיו עם התובעת במהלך 11 שנים, ומדגיש את פרק הזמן של מגורים משותפים של ארבעה חודשים, ומאשר כי בהיות להם בת משותפת עמה הוא שומר על קשר הדוק, הוא מצוי בקשר קורקטי עם התובעת, כאם בתו. אם נשמט יסוד תביעת התובעת להכרה בה ובנתבע כ'ידועים בציבור' נשמט גם היסוד לתביעת התובעת לפיצוי בגין הפרת הבטחת נישואין.
|
|
בנוגע לתביעת המזונות
- הדין החל על חיוב במזונות - בסיס חיובו של הנתבע-האב במזונות הקטינה, מצוי בסעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי"ט-1959, הקובע כי על-פי הוראות הדין האישי החל על האדם, הוא חב במזונות ילדיו הקטינים, היינו, במקרה הנדון הדין העברי. הדין העברי קובע כי אב יהודי חב במלוא הצרכים ההכרחיים של ילדיו הקטינים עד הגיעם לגיל 15. מעבר לצרכים ההכרחיים ישאו ההורים עפ"י דין צדקה, באופן יחסי ליכולתם הכלכלית.
- המוציאה מאב ילדה עליה הראיה - על-פי הפסיקה, תביעה למזונות היא ככל תביעה כספית אחרת אותה יש להוכיח (ראה: ע"א 130/85 כהן נ' כהן, פד"י מ(1) בעמ' 71). במקרה הנדון, לאחר בחינת טענות הצדדים, תצהיריהם, עדותם והמסמכים אשר צורפו, יש לציין כי האם לא הרימה את הנטל להוכחת הנטען על ידה לצרכי הקטינה, וכפועל יוצא מכך, הסכומים הנדרשים לפסיקת המזונות.
- האם האב מחויב לשמור את רמת החיים שהאם הייתה רגילה לה? - לא, הכלל "עולה עימו ואינה יורדת עימו" נוגע למזונות אישה, לא למזונות ילדים, ואין לבלבל בין שני התחומים.
- שיעור מזונות ראוי - ההלכה הפסוקה קובעת כי סכום מזונות אשר משקף את צרכיו ההכרחיים של קטין עומד על סך של כ–1250 ש"ח, לא כולל מדור וגן ילדים (בר"ע (תל אביב) 1895/02 ב' י' נ' ב' נ', תק-מח 2003(1), 23019 בעמ' 23021). היות והקטינה לומדת בבית ספר יסודי, יש להוסיף על סכום זה את הוצאות המדור.
- האם לא הוכיחה רכיבים נוספים - האם לא הוכיחה כי מעבר למזונות ומדור ישנן הוצאות נוספות ובאשר לדמי השגחה על הילדה, היות ולטענת האם היא עובדת בהיקף חלקי ביותר, אין היא נדרשת לדמי השגחה על הילדה ("בייביסיטר"). על כן יש להותיר את שיעור המזונות, בסף 1900 ש"ח, על כנו.
בנוגע לתביעת האם להכרה בה ובאב כ'ידועים בציבור' ולתביעה בגין הפרת הבטחת נישואין:
- חזקת השיתוף וידועים בציבור - פסיקת בית המשפט העליון החילה את חזקת השיתוף על ידועים בציבור, ובמקרים רבים הם נחשבים לשותפים ברכושם, ולפיכך רשאי כל אחד מהם לתבוע את חלקו ברכוש גם אם הוא רשום במלואו על שם הצד האחר.
- את חזקת השיתוף יש להפעיל במשנה זהירות - על-אף שמגמת פסיקת בית המשפט העליון היא החלת חזקת השיתוף בפן הרכושי על הידועים בציבור, כאשר מתקיימים התנאים הלכאוריים, וגם באותם מקרים בהם לא נבדקת כוונתם או לא ברורה ממש כוונתם של הצדדים, הרי שדומה כייש להפעיל את החזקה אצל הידועים בציבור בזהירות ובחשדנות, תוך בחינת הנסיבות המאפיינות את מערכת היחסים אשר נבנתה ביניהם, וכיצד ראתה החברה את יחסיהם, בשים לב לבחינת תנאי הסף אשר נקבעו בפסיקה.
- התובעת לא הצליחה להוכיח כי הייתה 'ידועה בציבור' של הנתבע - ולא הצליחה לסתור את טענתו כי התגוררו יחדיו אך ורק ארבעה חודשים. המבקשת לא הוכיחה כל שיתוף בנכסים וטענתה כי חזקת השיתוף חלה על הצדדים אינה אלא טענה כבושה שנשמעה לראשונה עם החלפת הייצוג. לאור זאת ניתן לאמר כי הצדדים פיתחו מערכת יחסים בלתי מחייבת מבחינת כוונת שיתוף רכושית, ואין להחיל עליהם את הלכת השיתוף. מהראיות עולה כי התובעת ידעה שהנתבע נשוי, וגם אם התכוון בשלב כזה או אחר להיפרד מאשתו בפועל לא עשה כן, והתובעת הייתה אמורה לכלכל את צעדיה באשר להמשך הקשר עם הנתבע. כוונת הצדדים שניהם היא המרכיב היוצר את האלמנט החוזי בהגדרת הידועים בציבור, ככאלה, וכפועל יוצא, המשליך על הזכויות הנובעות מקשר זה.
- האם הפר הנתבע הבטחת נישואין כלפי התובעת? - על-פי המשפט הישראלי קיימת אפשרות לתבוע פיצויים מכוח עילה חוזית המוגדרת כהפרת הבטחת נישואין, גם בין פנויים וגם בין בני זוג שאחד מהם או שניהם נשואים לאחרים. שורשיה של תביעה זו במשפט המקובל האנגלי, והיא נעוצה בטעם כי הפרת ההבטחה להינשא עלולה לגרום נזק לצד האחר וכן גוררת לעיתים הסתמכות ותוכניות שונות להגשמתה, כאשר תוכנית הנישואין עשויה אף להשליך על תוכניות אחרות של בני הזוג ולהביא לשינוי מצבם לרעה בהיבטים שונים. הטענה היא כי יש לקבל פיצוי על נזק מסוג זה. (ראה: ע"א 5258/98 פלונית נ' פלוני פ"ד נח(6) 209, בעמ' 214-226).
- הבעייתיות בעילת הפרת הבטחת נישואין - עילה זו שנויה במחלוקת, בעיקר מאחר והיא נתפסת כניסיון לכפות את דיני החוזים על סיטואציה שספק אם הם ערוכים לטפל בה. לפיכך, יש הקוראים לביטול עילה זו, או לחילופין להגבילה באמצעות חקיקה.
- המקרים שבהם הוכרה עילת הפרת הבטחת נישואין - בתי המשפט נהגו לקבל תביעות מסוג זה ולפסוק פיצויים בגין עילה זו, בעיקר בנסיבות בהן הייתה אינדיקציה ממשית ברורה וחיצונית לקיומה של הבטחה כגון דא, כמו: מקרים בהם קבעו הצדדים תאריך ברור לחתונה, נרשמו ברבנות, חילקו הזמנות ועשו הסידורים הדרושים (בחלק מהמקרים האירוע עצמו התקיים, ואחד הצדדים בחר שלא להופיע אליו) או במקרים בהם הקשר בין הצדדים הוביל להריון ולעתים אף ללידה.
- האם ניתן להחיל את דיני החוזים על יחסים זוגיים? - נפסק בעניין פלונית כי "עקרונית, אין דבר בהסכמים להינשא, ככאלה, המונע החלתם של דיני החוזים על היחסים בין בני הזוג, עם זאת החוזה נוצר אם הצדדים התכוונו ליצור ביניהם יחס משפטי מחייב. השאלה אם בני הזוג ראו עצמם כבולים מבחינה משפטית, או שמא ההתחייבות ביניהם היא אך במישור החברתי או המוסרי, היא שאלה שצריכה על-פי נסיבותיו של כל מקרה. יש לבחון, בין היתר, את התנהגות הצדדים, את טיב הקשר ואת תוכנן של ההבטחות. כמובן הסתמכות מצד מקבל ההבטחה ושינוי מצבו לרעה עשויים להיות אינדיקציה בדבר כניסה לתחום החוזי..."
- לא כל הצעת נישואין הינה 'הבטחת נישואין' במישור החוזי - "במערכת סבוכה ומורכבת של יחסים של בני זוג המקיימים מערכת קשרים אינטימית, לא כל אמירה או הבעת תקווה או כוונה הצופות פני עתיד שקולות כהבטחת נישואין, ולא כל התנהגות המצביעה על רצון להמשכיות הקשר ועל ציפייה להתמיד בו לטווח עתידי שקולה כמחויבות לנישואין. בצד הערך החברתי המבקש לפצות את מי שנפגע עקב הסתמכות על הבטחת נישואין שהופרה, עומד ערך החופש והאוטונומיה האישית של האדם לבחור את בן זוגו ולקיים מערכות יחסים בין אישיות ובין זוגיות בעולם חברתי שיש בו פתיחות, חופשיות, ללא כפייה וללא התערבות המשפט. התערבות המשפט מתרחשת רק מקום שהנסיבות מצביעות בבירור על קיומה של מחויבות ממשית לקשר זוגי קבוע החורגת מגדר ציפייה או הבעת רצון או כוונה לכך גרידא. הקושי האמיתי המאפיין את הסוגיה שאנו עוסקים בה הוא באיתורו של קו הגבול בין הבעת כוונה, רצון או ציפייה לבין הבטחה מחייבת במשפט. גבול זה עשוי להיות דק כחוט השערה".
- לביסוס טענת הבטחת נישואין נדרש נטל שכנוע כבד - "יש לבחון אפוא את כלל הנסיבות האופפות את מערכת היחסים הבין זוגית כדי להסיק את דבר קיומה של הבטחה מחייבת מתוך כלל הנסיבות, ולאור החשש המובנה מפני תביעות בלתי מבוססות בתחום הקשור לחיי הרגש והאינטימיות של האדם, שהוא מטבעו רווי יצרים, נראה כי נדרש נטל שכנוע כבד על התובע לצורך הוכחת קיומה של הבטחת נישואין שהופרה, כנגזר מטיבו וממורכבותו של העניין. הגבול המפריד בין קשר זוגי הדוק אך נטול מחויבות של ממש, לבין התנהגות היוצרת הבטחה מחייבת לנישואין הוא לעיתים מטושטש, ולפיכך נדרשת זהירות מיוחדת בטרם תוכר עילת תביעה חוזית בגין הפרת הבטחת נישואין. זהירות זו מחייבת הצבת רף הוכחה גבוה ובעל משקל מיוחד להוכחת הבטחה מחייבת, כנדרש בהתאם לאופי העניין".
- מן הכלל אל הפרט - לטענת התובעת הבטיח לה הנתבע לאורך כל מערכת היחסים ביניהם (לטענתה במהלך 11 שנים) כי יינשאו ויקימו בית ומשפחה לתפארת. כמו-כן לטענתה הבטיח הוא לה כי ידאג לעתידה ולעתיד בתם הקטינה. לטענת התובעת יצר הנתבע אצלה מצג של קיום משפחה אתה ועם בתם המשותפת לרבות טיולים, ערבי חגים, והבטחות לעתיד משותף. לטענתה ניתנו מפיו של הנתבע מספר הבטחות לעתיד משותף, והועלו על ידו הצעות נישואין והיא השיבה לכולן בחיוב, כשהיא נותנת את מיטב שנותיה לנתבע, ואת אהבתה הרבה. התובעת טוענת לשתי הצעות פורמליות של הנתבע: האחת בשנת 1998, שאז לגרסתה ביקש ממנה הנתבע להמתין עד שיסדיר את ענייניו האישיים, והשנייה בשנת 1999 במהלך החודש השישי להריונה.
- התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה כי הופרה הבטחת נישואין - מעיבוד הראיות, התצהירים, והעדויות, עולה כי לא התקיימו אותם רכיבים אשר נפסקו בפרשת פלונית, ובפסקי הדין אשר הובאו לעיל, אך לא ניתן להתעלם מרכיב של עוגמת הנפש, ואף חוסר תום לב מצד הנתבע כלפי התובעת, כאשר נטש אותה לאחר קיום מערכת אינטימית ממושכת, אשר וודאי הייתה מלווה בהבטחות לעתיד משותף. בנסיבות אלה, ולאור הפסיקה, ועקרון תום הלב, סברה השופטת כי יש לזכות את התובעת באותו פיצוי על עגמת נפש, אשר אינו מצריך הוכחה, בנסיבות העניין ובסך של 50,000 ש"ח.
- תביעתו של האב לתשלום 23,000 ש"ח מוצדקת - האם שכרה דירה בשנת 2004, והאב היה ערב לתשלום שכר הדירה על סמך הבטחת האם כי תעמוד בתשלומי שכר הדירה. לטענתו, נמנעה מלשלם את שכר הדירה בכדי להשית עליו את החוב. האם לא הכחישה כי לא שילמה שכר דירה, אולם לטענתה, מכוח היות היא והאב 'ידועים בציבור', חובת תשלום שכר הדירה חלה עליו. היות והאב והאם אינם 'ידועים בציבור', לא חלה על האב חובת תשלום שכר דירה. זאת ועוד: במסגרת תשלום המזונות הוא משלם את חלקה היחסי של הקטינה בשכר הדירה.
|
|
- חובת תשלום מזונות - האב ימשיך לשלם לידי האם מראש לאותו חודש, את הסך של 1,900 ש"ח לחודש כדמי מזונות עבור הקטינה, עבור כל רכיבי המזונות, עד הגיע הקטינה לגיל 18 או תום לימודיה התיכוניים, המועד המאוחר ביניהם. מאותו מועד ועד תום שירות החובה הצבאי של הקטינה, בכפוף לביצוע השירות בפועל, ייפחת סכום המזונות ב–2/3, עד תום שירות החובה. דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן, ויעודכנו אחת לשלושה חודשים, ללא הפרשים למפרע. מסכומי המזונות יופחתו הסכומים ששילם האב בעבור המזונות מיום הגשת התביעה ועד היום. בנוסף, יישא האב במחצית ההוצאות הרפואיות של הקטינה, וכן בחוג אחד לבחירתה, ובמחצית הוצאות השיעורים הפרטיים. במחצית השנייה תשא האם.
- נפסק פיצוי על הפרת הבטחת נישואין - בסף 50,000 ש"ח, ועם זאת, הצדדים אינם מוכרים כידועים בציבור לעניין הלכת השיתוף.
- האם תשלם לאב כ-22,324 ש"ח - אותם נאלץ לשלם במסגרת שטר חוב הערבות לדירה, משום שמועד השכרת הדירה המדוברת לא היו הצדדים ידועים בציבור יותר.
|
|
- בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב יפו
- בפני השופטת טובה סיוון – סגנית נשיאה
- בשם התובעת – עו"ד זרח רוזנבלום
- בשם הנתבע – עו"ד ליהיא דמבינסקי כהן
|
|
