לקראת החגים החלו החברים במפלגות הגדולות "לזכות" בשיחות טלפון מחברינו בבית המחוקקים בגבעת רם. האינטנסיביות שלוותה בשיגור מסרונים, ברכות לחג, ועוד הזמנות לאירועי הרמת כוסית, בכל רחבי הארץ, כנהוג במקומותינו, מתוך רצון לגבש ולחזק את השורות, גרמו להרמת גבה. ובאוויר צפה השאלה: "על מה השמחה במקומותינו?".
האם זה "ריח הבחירות" הנישא באוויר או סתם "איחולי חג תמימים"?
על פניו, נראה כי הסכינים טרם נשלפו ומחול החרבות נדחה לאחר החגים, בהמתנה ליוזמה של ראש הממשלה
בנימין נתניהו הנפגש בימים אלו בוושינגטון עם אובמה ו
אבו מאזן.
שמועות שגונבו לאוזניי מדברות על כך כי ראש הממשלה עשוי להביא ההסכם המתגבש למשאל עם, אשר למעשה עשוי להניב לו רווח פוליטי ניכר, שכן הוא יעשה כמעשה שרון ויפנה שמאלה, ממרכז המפה הפוליטית. כך נתניהו יאגף את קדימה מהשמאל בתנועת מלקחיים, כאשר למעשה הימין מונח בכיסו, מחוסר ברירה, ומחשש לאובדן השלטון.
קדימה לא ממש מציעה אלטרנטיבה, שכן היא תתמוך ממילא בתוכניתו של נתניהו. במצב זה מנסים חברי הכנסת של קדימה לשמור על מקומם, בין אם קדימה עלולה להתפלג או בין אם תלך לממשלה שתגבה את הסכם השלום שנתניהו מתכוון לגבש.
בקדימה מתחוללת מלחמת מחנות, אך היכן הבסיס האידיאולוגי?
