"...תתחילו בעצמכם, נודניקים, היתר כבר יסתדר...". הקריאה הנואשת הזאת במסווה של נזיפה חיננית ממדורו של יאיר לפיד, מרמזת שעלינו להתחיל לפתור את בעיותינו הקוסמיות מתוך תוכנו: "... כי למדינות – ובייחוד למדינה הזו – יש נטייה מסוכנת להתעלם מן הבעיות האמיתיות שלהן..."
אבל יאיר לפיד לא רק נאה דורש, הוא גם לעילא ולעילא מקיים! איך מתחילים לטפל בבעיותנו מבפנים? – "... יש לנו יותר עורכי דין לנפש מכל מדינה אחרת בעולם. אנחנו לא צריכים כל-כך הרבה עורכי-דין, וזה בזבוז מבהיל של שכל, ושל אמביציה, ושל כישרון שיכול היה להועיל במקומות אחרים. ואם אנחנו כבר בשווּנג, אז יש לנו יותר מדי רואי חשבון, בוגרי מנהל עסקים ובוגרי כלכלה, שתרומתם לחברה – כולם גם יחד – היא בערך כמו של מורה טובה אחת בדימונה שהתלמידים אוהבים אותה..." [יאיר לפיד, 7 ימים, "על עבירות שיום הכיפורים לא מכפר" 25.9.2009].
לא עולה על דעתו של מר לפיד שיש במדינה הקטנה שלנו יותר מדי "עיתונאים". בכוונה שמתי מרכאות על המקצוע הזה שהיה לביזיון המונח. עיתונאים אמיתיים יש רק באתרים חופשיים באינטרנט בהם מותר לכתוב מדם הלב מבלי לטנף את המקלדת בהקשה מכוּוֶנֶת לְרָצוֹת. ה"עיתונאים" שלנו עושים מלאכתם רמייה ונזקם עולה לאין שיעור על ריבוי עורכי דין או כלכלנים מיותרים. כשמדברים על "הדחקה" ועל "תתחילו בעצמכם", אזי מאליו מובן שעיתונאי יתחיל בעיתונאיותו לפני שהוא שוב מדחיק ופונה לזולתו המשפטן או הכלכלן.
יאיר לפיד טופח שביעות רצון על שכם העיתונות או על שכם הישראליות ש"יכלה" למשפחות הפשע בישראל והנה: "רוזנשטיין יושב, מולנר יושב, דומרני במעצר בית..." ואפילו "אברג'יל המפחיד והנורא פרץ בבכי בבית המשפט כשהוא שמע שיסגירו אותו לאמריקה..." איך עשינו את זה? "פשוט היינו צריכים לבוא ולדפוק על השולחן קצת קודם." העובדה שאין זה משנה כלל ועיקר אם ראשי משפחות הפשע נתונים במאסר או שהם מפעילים שלוחים, אינה מפריעה לו. הפשעים עצמם לא נשפטים ולא נאסרים. נהפוך הוא, עכשיו צריך יותר הכנסות ולכן יהיו יותר ויותר פשעים. אבל אין דבר, לא רק יאיר לפיד אינו קולט, גם המשטרה רחוקה מלהבין.
מר לפיד בא חשבון גם עם "נוער הגבעות" ומזהיר: "לא יכול להיות שהמדיניות הישראלית תנוהל דרך החרדה שלנו מפניהם... יכולנו לשבת איתם – כי אנשים אחים אנחנו – ולהגיד להם, אנחנו מוכנים להתווכח, ולהפיל ממשלות, ולקבל עלינו בהכנעה את החטא הנורא של הזנחת מפוני גוש קטיף – הכל כן, אבל לפחד לא..."
אז זהו, יאיר היקר, לא אנשים אחים אנחנו! הגירוש מגוש קטיף הוא בלתי נסלח! לעולם! ואתה נטלת בו חלק פעיל. כבר אין לנו בסיס כלשהו לוויכוח! מה שבראתם אתה וחבר מרעי הוא שנאה! זוהי הדייסה המתועבת שבישלתם, בתיאבון! ניסיון ההידברות הזה פאתטי משהו... קח דוגמה מניסיון המגורשים עצמם – אל תנסה להתנחל בלבבות! אל תרעיף אהבה! אין לשיטות הללו מקום בארץ הקשה הזאת. הכי טוב שתניח לזה! או שתמשיך את הקו בו החילותָ ושהביא אותנו עד הלום. אל תפחד, קח אחריות! מזה צריך להתחיל.
