ההשלכות של מתקן העשרה אירני שני

מה יכולה להיות, איפה, המטרה האמיתית להקמתו של מתקן ההעשרה השני, הסודי וככל הנראה המוגן למדי? שתי תשובות אפשריות עולות בראש: האחת – שהמפעל נועד להעשיר אורניום טבעי, מחוץ לטווח עינם הפקוחה של הפקחים, לרמות שייקבעו על-פי שיקול דעתה של אירן, קרוב לודאי לייצור אורניום מועשר בדרגה גבוהה לצורך ייצור פצצה גרעינית (HEU); האחרת - שזה יהיה המקום שבו יועשר אורניום, מרמה של אורניום מועשר בדרגה נמוכה (LEU) בשיעור של 5% המיוצר בנתנז, לרמות של HEU. אם התשובה הראשונה היא הנכונה, אזי מתעוררת השאלה של מקור חומר ההזנה. האם חומר ההזנה יגיע (באופן חוקי או בדרכים אחרות) מהמתקן להמרת אורניום שבאספהן, או ממתקן סודי אחר? אם התשובה השנייה היא הנכונה, ההזנה של ה- HEU תוסט באופן בלתי חוקי וחשאי ממתקן ההעשרה בנתנז או מהמאגר הנמצא בפיקוח סבא"א, או תילקח מהמאגר על-ידי אירן לאחר שהפקחים יצטוו לצאת מהמדינה (אולי בעקבות "העלבות" של המשטר, או בתירוצים כגון אלה). תרחיש זה מכונה גם בשם תרחיש ה"התפרצות". על-פי התרחיש הראשון, עם כניסתו של מתקן ההעשרה השני לפעולה, יהיה לו הפוטנציאל להעשיר אורניום טבעי בכמות מספקת למטרות צבאיות, לייצור ליבה גרעינית אחת בשנת פעילות. על-פי תרחיש ה"התפרצות", תהליך העשרת האורניום לדרגה גבוהה יהיה מהיר יותר, וייצר HEU בכמות פי כארבעה מזו שבתרחיש הראשון, שכן רוב עבודת ההעשרה נעשית עד רמת ה- 5 אחוזים. בכל מקרה, מטרתו של מתקן ההעשרה הזה אינה יכולה בשום מקרה לשמש את תוכנית גרעין האירנית לצרכי שלום.

תוצאה ברורה וכמעט מיידית של הגילוי הזה הייתה זעם מצד כמה ממנהיגי מדינות ה- P5+1. אלה תבעו כי אירן תשעה את פעילויות העשרת האורניום שלה לא יאוחר מסוף חודש דצמבר 2009. אך האם יהיה די בכך? אם תביעה זו תיענה, היא חייבת להיות מלווה בכמה צעדים נוספים: • כל האורניום שהועשר באירן ידולל בחזרה לריכוזים "טבעיים" (באמצעות ערבוב חוזר של המוצר עם "זנבות" תהליך ההעשרה), או ישונע אל מחוץ למדינה; • יבוצע מאזן של כל האורניום באירן , לרבות ה"עוגה הצהובה" הגולמית ויושם תחת פיקוח; • כל הצנטריפוגות יושבתו, ולא יותקנו צנטריפוגות חדשות; • הפרוטוקול הנוסף של הסבא"א ייושם במלואו, לצד אמצעים נוספים, אשר יקנו זכויות גישה נוספות. כמו-כן, מאחר שההצהרות האירניות בעניין זה חשודות מאוד, יש להפסיק את בניית כור האורניום הטבעי/מים כבדים, ה- IR-40. אירן תורשה לרכוש את כל הרדיואיזוטופים שהיא זקוקה להם ממדינות אחרות. אי-אפשר לשכוח, כמובן, את הסוגיה התלויה ועומדת של תוכנית הגרעין הצבאית של אירן. הממשל האמריקני עדיין סבור מתוקף הערכת המודיעין הלאומית שלו (NIE) כי התוכנית הופסקה ב-2003, וכי ב-2007, לא היו כל ראיות המצביעות על חידושה. אך למעשה, יש להביא בחשבון 3 אפשרויות: א) שהערכת המודיעין הלאומית נכונה; 2) שפשוט אין די מודיעין ביחס לתוכנית הגרעין; ו- 3) שהתוכנית כבר הושלמה עד 2003. אפשרות זו עשויה להתברר כנכונה אם אירן קיבלה את התכנון של הפצצה הגרעינית מפקיסטן, כפי שדווח שלוב קיבלה אותו. קבלת דוח הערכת המודיעין הלאומית כראיה מוצקה לכך שאירן תיקנה את דרכיה תהיה טעות קשה. הופעתו של מתקן ההעשרה השני מהווה עדות לכך. כשהסערה הראשונית תישכח, מנהיגי מדינות ה- P5+1 צפויים להגיע להסכם שלא ישפיל את אירן. במקום אמצעי רציונאלי חזק, תהיה זו מחווה המכוונת לפייס את אירן ואת כמה מחברותיה, מבלי לסכן את יציבות מקורות האנרגיה העולמיים או את המסחר הענף בין אירן ואירופה המערבית. יחד עם זאת, צעד זה עלול להיות מתכון לאסון עתידי. היה ואירן תשעה את פעילויות הנשק שלה, לרבות קבלת כל התנאים המפורטים דלעיל, עדיין יהיה זה קשה למדי לשכנע מישהו שאירן זנחה באמת את תוכניתה לפיתוח נשק גרעיני. מי יוכל לקבוע במידה כלשהי של וודאות שאירן לא בנתה מתקן סודי שלישי להעשרת אורניום?