אותנו הכיבוש לא משחית

דומני שמעולם לא עסקו כל כך הרבה אנשים בחירותם של כל-כך מעט במשך זמן כה רב, והדבר חייב ללמדנו פרק חשוב מאד על שני העמים - העם השובה, והעם הנשבה. את לקחי השובים, נשאיר להם. מהניסיון שיש לי אתם, הם מפיקים לקחים הפוכים ממה שהיו צריכים ללמוד, הם חושבים מתחת לפנס.. בואו נלמד אנו את לקחינו שלנו:

• אנו למדים שלמרות שאנו עוסקים במלחמה מתמדת עם אויב אכזר, לא איבדנו צלם אנוש, ואנו נהפוך עולמות על-מנת להבטיח את שלומם של אזרחי המדינה המוחזקים בידי אותו אויב.

• אנו למדים שעל-אף שנות הכיבוש המרובות, ובניגוד למנטרה של השמאל, אנחנו (הציבור) לא הושחתנו. הכיבוש אולי משחית בדרך כלל, אך אנחנו, עם מסורת האבות על גבנו, לא מושחתים כל כך מהר. אולי בעוד מאה שנה או מאתיים נושחת, ועד אז ודאי ישרור שלום.

• אנו למדים שדקה וחצי של פגישה מצולמת עם חייל שנחטף כאשר הוא עומד על משמרתו, עושים ללכידות שלנו ולערבות ההדדית שלנו פי 10 ממה שיכולים פוליטיקאים מושחתים לקלקל.

• אנו יודעים שההחלטות של ממשלה אנושית וראש ממשלה אנושי בנושאים אלה, קשה כקריעת ים סוף. אנו יודעים שהגישות בנושא זה שונות מהחתך הפוליטי המקובל של ימין ושמאל, ואנו, או לפחות אני, מבקש לומר לממשלה ולראש הממשלה: זהו, הגיע הזמן. ראינו שהבחור חי, מחובר לסביבה וגם עומד על הרגליים, אין מדובר בחתול בשק. עכשיו לפתוח את הארנק ולהשלים את העסקה.

• אנו חוזרים בכך לתורת הבסיס האומרת "תדע כל אם עבריה שמסרה גורל חיי בנה לידי מפקדים הראויים לכך" (כדברי ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון, דוד בן-גוריון, 2 ביולי 1963).

• אנו חוזרים ומבינים שעל-אף הרדיפה אחרי הממון, ועל-אף שיגעון הריאליטי, אנו עדיין עם מלוכד המתאסף אל מול הדגל, או אל מול המקרן, בעיתות בהן אנו נדרשים להיות ביחד; בימים בהם הן המשפחה והן הממשלה צריכים רוח גבית להחלטות קשות, ואנחנו ניתן אותה. אנחנו לא פראיירים מחד, אך מבינים שיש מחיר מאידך. סומכים על הממשלה הזו שעשתה ועושה את המיטב, ומוכנים לשלם את המחיר.

• נהיר וברור ששחרור מרצחים עלול להעלות את סף הטרור, אך ברור מנגד שהתמרחות העסקה, גם היא יכולה להעלות את סף הטרור.

• נהיר וברור שההחלטה כאן לא קלה, כי אם הייתה קלה אולמרט כבר היה מקבל אותה. יש כאן החלטה מאד קשה השמה על כף אחת של המאזניים את הסיכונים הביטחוניים והסיכונים של חטיפות חוזרות, ומהצד השני את ערך חיי האדם עבורנו. וערך חיי האדם בחברה שלנו ינצח, חייב לנצח, ולעיתים נסכן רבים בטווח הרחוק, על-מנת להציל אדם אחד עכשיו. כך לימדונו בצה"ל, וכך צריך גם לפעול.

• יותר ויותר משתרשת כאן התזה המוטעית שאנו באנו לגן עדן. חבריא, אנחנו בחרנו בגהינום "מרצון". היה לנו את כל סיר הבשר באירופה (סיר בשר אדם), היו לנו מנעמי המלוואח והג'חנון בתימן, החומוס והפול במצרים, הכנפה והבקלאווה בארצות האיסלאם, ובאנו לכאן, לחור הזה, על-מנת לתקוע כאן יתד, וזה לא פשוט. ידענו מראש שזה לא יהיה פשוט, אבל אז, כמו היום, לא נראה שבפועל הייתה לנו אלטרנטיבה, והמצב לא השתנה הרבה בצד השני. ומנגד אנו חיים בסרט, עם הפסקה של דקה וחצי אמש, דקה וחצי של חזרה למציאות, מציאות שבה לא משאירים פצועים בשטח, מציאות בה כולנו פותחים את ה"ארנק" ואת הלב, ומגבים את הממשלה לסגירת עסקה, אשר תחזיר את גלעד הביתה.

שיהיה חג סוכות שמח לכולנו, וגם לגלעד שליט בעזה.