ללא כל אזכור מיוחד נפטר בחודש שעבר האיש, שהיה אחראי להצלתם של כמיליארד בני אדם מרעב: ד"ר נורמן בורלוג - אגרונום וחוקר מחלות צמחים וגנטיקה. בורלוג, שכונה "אבי המהפכה הירוקה", הוא אחד מחמישה אנשים בהיסטוריה, שזכה לקבל את הצירוף הנדיר של פרס נובל, מדליית החירות הנשיאותית האמריקנית, מדליית הזהב של הקונגרס, וגם את אות הכבוד הגבוה ביותר שמעניקה הודו.
בשנות ה-40' של המאה הקודמת הוא הוביל את פיתוחם של זני חיטה ואורז, אשר יבוליהם היו גדולים פי כמה מאלה של הזנים המקובלים באותה תקופה. במקביל, הוא הכניס לשימוש שיטות חקלאיות חדישות, שאיפשרו מחזורי גידול אינטנסיביים. מקסיקו, שבה פעל, הפכה ממדינה הנאלצת לייבא חיטה להזנת אוכלוסייתה - לייצואנית חיטה. בעקבות שנות בצורת קשות בין 1965 ל-1970, שהעמידו מיליוני אנשים בסכנת רעב בפקיסטן ובהודו, פנה בורלוג ליישום הידע שלו במדינות אלה, וחולל גם בהן את מה שנודע לימים כ"מהפכה הירוקה".
תופעת הרעב לא הייתה זרה לבורלוג. כבר בשנת 1933, בתקופת השפל הגדול, היה עֵד לרעב שהיה מנת חלקם אמריקנים רבים, ובראיונות מאוחרים קבע כי רעב זה איים לגרום להתפוררות כללית במדינה. "היינו מאד קרובים להרס של כל מערכת הממשל שלנו", סיפר, "מרבית האנשים אינם יודעים עד כמה שבירים ובלתי יציבים היו הדברים". על מי שחוו את המשבר הוא העיד: "ראיתי כיצד היעדר מזון שינה אותם... הדבר הותיר צלקת בנפשי".
אולם למרות ההערכה העצומה לה זכה, גישתו - שדגלה ברתימת הטכנולוגיה והידע לאספקת צרכי האנושות - נתקלה בהתנגדות עזה מצד אנשים וגופים, שראו בריבוי האוכלוסין בעולם "אסון".
מתנגדים אלו, "חוזי הקיצין" כפי שכינה אותם, ראו בתוכניותיו להזין את הרעבים באסיה טירוף מגלומני חסר אחריות והטיפו לגישה של "סירת הצלה", כלומר לוויתור על אומות רעבות כהודו, שהוגדרו על ידיהם "חסרות סיכוי" ולניתוב משאבים למקומות שבהם יש סיכוי רב יותר להצלחה.
לאחר שהופתעו מהצלחותיו של בורלוג, הפכה הביקורת כלפיו להתנגדות קולנית של קבוצות "ירוקות" שראו בתפוקה החקלאית המתגברת, תוך שימוש בטכנולוגיות ובשיטות מתקדמות, איום אקולוגי. בשנת 1968 הפך ספרו של פול ארליך, "
פצצת האוכלוסין", שבו קבע כי המין האנושי נידון לכיליון ברעב, שכן המאבק להזנת המין האנושי "הגיע למבוי סתום" - לרב מכר. ארליך ניבא, בדומה ל
תומאס מלתוס בן המאה ה-18, כי בעשורים שלאחר מכן ייכחדו מיליוני בני אדם ברעב עולמי, וקבע כי להודו אין תקווה וכי מיליונים ימותו בה. אולם, בשנת 1975 הפכה הודו לעצמאית בתחום ייצור המזון, לאחר שהתברר כי כבר ב-68' הושגו בה הישגים מהפכניים; מרוב שפע בלתי צפוי, לא הצליחה המדינה לגייס די עובדים לקציר החיטה וכלי תחבורה להובלת הגרעינים, ובאיזורים מסוימים הוסבו בתי הספר לממגורות.
ארליך אומנם מחק בדיסקרטיות מן המהדורות הבאות של ספרו את תחזיתו המוטעית באשר לרעב בהודו, אולם טעותו לא מנעה מפעילי התנועות הירוקות להמשיך לתקוף את מפעלו של בורלוג עד ימינו אלה. כך למשל,
דניס אברי, ראש מכון האדסון לנושאי מזון עולמי, טען לאחרונה כי "הצמיחה של האוכלוסיה האנושית הפכה להיות הסרטן על פני האדמה".
אכן, גם פרס נובל וגם המושג "מהפכה ירוקה" שינו את אופיים בדורנו, ותעיד על כך ההוקרה אשר לה זוכה אַל גור, המקדם דווקא את תעמולת מתנגדיו של בורלוג, אלה "שמעולם לא היו ליד אנשים רעבים... ולא חיים בעולם האמיתי", כדבריו של בורלוג.
בנאום שנשא באוסלו בשנת 2000 לציון זכייתו בפרס נובל ענה בורלוג למבקריו: "בידי האנושות מצויה כעת הטכנולוגיה הדרושה כדי לספק מזון, על בסיס בר-קיימא, ל-10 מיליארד בני אדם. השאלה עתה היא - עד כמה יורשו החקלאים להשתמש בטכנולוגיה זו.
אומות עשירות יכולות להרשות לעצמן את יוקר המזון שמגדלים בשיטות "אורגניות", אבל יותר ממיליארד בני אדם הסובלים כיום מתת-תזונה - אינם יכולים. חלפו 10,000 שנה עד שהגענו לרמה הנוכחית של יצור מזון - כ-5 מיליארד טונות גרעינים לשנה. את הכמות הזו נצטרך להכפיל שוב, עד שנת 2025, כדי לספק את צרכי המזון של האוכלוסיה. הדבר לא יקרה, אם לא תהיה לחקלאים גישה לטכנולוגיות המודרניות".
אין זה מקרה שכיום מוכר שמו של בורלוג בעיקר בקרב חוגים אקדמיים ומקצועיים, אך אולי בעתיד, כאשר תיבחֵן ההיסטוריה האנושית מפרספקטיבה של הערכה ואהבה לאדם ולהישגיו, יזכה האיש שהצליח להציל יותר בני אדם מאשר הצליחו הדיקטטורים בני דורו לרצוח, להוקרה שמועיד לו פרופ' ברוס צייסי, מומחה למיקרוביולוגיה של מזון באוניברסיטת אילינוי. וכך העיד על עצמו צ'ייסי: "אני מאמין כי נורמן בורלוג יוכר בסופו של דבר כאחד מעשרת האנשים בעלי התרומה הגדולה ביותר לאנושות במאה ה-20".
