היה זה ב-2004, כשעבד אל-קאדר חאן - מדען הגרעין של פקיסטן, שהיה מבוקש לחקירה על-ידי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) בווינה בקשר להפצת נשק גרעיני לצפון-קוריאה, לאירן וללוב - השאיר מכתב לאשתו ההולנדית, הני, ולבתם, ובו פרטים על פעולותיו בתחום זה, שנעשו בידיעתה, אם לא בהסכמתה, של ההנהגה המדינית והצבאית בארצו. מטרתו המוצהרת של המכתב היה להביא לידיעת בני עמו, כי כל מה שעשה, עשה בשליחותה של ההנהגה הפוליטית והצבאית בארצו, וכי לא פעל כנוכל עצמאי, כפי שזו ביקשה להציגו.
נמסר כי הוא ביקש מאשתו לפרסם את תוכן מכתבו, אם יאונה לו רע. מקורביו אף הדליפו לחוגים בתקשורת הפקיסטנית את קיומו של המכתב, שאותו ביקשו לפרסם את יפגעו בו לרעה. חאן חשש כי יועמד לדין ויושלך לכלא, בהסתמך על הודאות שיחולצו ממנו בכפייה, או שיועבר בלחץ אמריקני לסבא"א לחקירה ולהעמדה לדין.
אף אחד מתרחישים אלה לא ארע. ממשלתו של פרבז מושארף לחצה על חאן להודות באותם מעשים, שכבר הובאו לתשומת ליבן של ארה"ב ושל הסוכנות, ולהציגם כיוזמה פרטית שלו, שנעשתה ללא ידיעתה של ההנהגה המדינית והצבאית של פקיסטן. בתמורה הובטח לו, כי רק כדי לרצות את ארה"ב, יוחזק במעצר בית וכי לא יועמד לדין ולא יועבר לסבא"א לחקירה. הוא הסכים לעסקה.
אחרי שממשלת "מפלגת העם הפקיסטני", בהנהגתו של יוסף רזא גילאני, עלתה לשלטון במארס בשנה שעברה, היא הסירה כמה מן המגבלות שהוטלו על חאן באשר למפגשים עם אנשים בביתו. הוא ניצל זאת כדי לומר למספר כתבים יפנים, שקשריו עם צפון-קוריאה היו בידיעתו של מושארף. ממשלת גילאני הכחישה האשמות אלה, והטילה שוב הגבלות על מגעיו עם עיתונאים ועם אנשי ציבור. בערעור שהוגש מטעמו, הורה בית המשפט על שחרורו ממעצר בית, אך ציווה עליו שלא לנוע בתוך המדינה ללא אישור מראש של הממשלה. ההגבלות על פגישותיו עם עיתונאים נותרו בעינן.
חאן שוב הביא את העניין בפני בית המשפט העליון של חבל לאהור, שהורה על הסרת כל ההגבלות על חופש התנועה שלו בתוך המדינה. הגבלות אלה הוטלו עליו שוב על-ידי הממשלה בצו חדש.
נראה, כי הזעם על הגבלות אלה הוא שהביא את אשתו של חאן או את בתו לשחרר לפרסום את המכתב שכתב להן בדצמבר 2003, ובו פרטים על פעולותיו להפצת הנשק הגרעיני, שאותן עשה בשמה של ממשלת נזיר בוטו במקרה של אירן, ובשמו של גנרל שלא נקב בשמו - במקרה של צפון-קוריאה. המכתב גם מפרט את הסיוע שקיבלה פקיסטן מסין לשם פיתוחה של פצצת אטום.
המכתב הגיע לידיו של סימן הנדרסון, שביסס עליו כתבה, וזו התפרסמה ב"סאנדיי טיימס" הלונדוני ב-20 בספטמבר השנה. בכתבתו ביקש העיתונאי ליצור את הרושם, כי המכתב הגיע לידיו ממקורותיו העצמאיים, ללא קשר עם משפחת חאן, ושהמכתב היה ברשותו מאז 2007, למרות שהחליט לפרסמו רק עתה. יש לציין, כי גם עתה לא פרסם הנדרסון את כל המכתב, אלא רק שלוש או ארבע פסקאות ממנו. בכתבתו הוא מוסר כמה פרטים מן המכתב הנוגעים לסין, לצפון-קוריאה ולאירן, וטוען כי המכתב מתייחס גם ללוב, מבלי לפרט האם הוא מנסה להגן על לוב, ואם כן - מדוע.