הפעם העניקו פרס על התקווה. לא על התקווה כשלעצמה, כתפילה, כיסופין, כמשאלת לב, אלא פרס על אומץ הלב לטפח את התקווה. הבה נברך על כך. הבה נודה כי בעולם של משחק הכוחות הבוטה והאלים המאיים בשם אמיתות מוחלטות כביכול או בשם הזרוע כאייקון היחיד הראוי לתואר מוסר על בני האדם בכל ארץ ובכל יבשת, יש עוצמת רוח נדירה בהחלטה של נשיא הבכירה במעצמות להחליט כי ישתית את מדיניותו על יצירת תקווה.
הבה ניפרד מן הלשון של 'מבחן התוצאה' לבל נאמר כי אובמה קיבל את הפרס ללא זיקה למבחן וללא קשר לתוצאה. הבה נשליך מאחורי הגוו את המליצה הניו-אייג'ית הרואה את ההישגים ואת הכישלונות בשורה התחתונה. אין במציאות שורה תחתונה. לכל שורה תחתונה מחכה עוד שורה ולכל שורה עוד אחת וכך תמיד.
האקלים הגלובאלי השתנה עם בחירת אובמה ועם השמת מדיניותו בשנה הראשונה לממשלו. נכון שיש נשיאים ויש רוח ואי-אפשר שיהיה כבר גשם אך נשיאים ורוח זה לא פחות ממש מאשר ממש שיכול לאחר לבא, או יכול להחמיץ לבא, או יכול להיות קרבן של מאמצים לעכב בעדו שיבוא. אובמה מדבר שלום. אבל לא רק מדבר. הוא עושה את הבית הלבן למטה כללי של קידומו. הוועדה שהעניקה לו את הפרס גם היא ועדה אמיצה. כל חבר מחבריה ידע בוודאי כי ההחלטה עלולה לעורר תמיהה, להיתקל בביקורת, להיחשב אפילו כצעד עויין. ואף על-פי כן, היא לא נסוגה והעניקה פרס נובל על אומץ הלב להזריק תקווה לעורקיה החסומים של תקוות השלום.
פרסים מעוררים תדיר מהומה. כמעט אי-אפשר, אפילו לא במדעי הטבע, לצפות שהכל יראו בכלת פרס או בחתן פרס את האדם הראוי מכל אדם להכתרה. מי שזכה תוקפים אותו מחמת קינאה או מחמת יריבות או מחמת צדקנות או מחמת תחושת צדק שנרמס או אמת שסולפה. מי שלא קיבל ממלא לבבות הרבה בשמחה לאיד, באנחת רווחה מרושעת לפחות קימעה שזוכה לאישור כאילו איננה אלא תוצר של שיפוט אובייקטיבי מלומד. פעמים יש עתירות, פניות לרשויות, ויתור של הזוכים או שלילת הכבוד עצמו. חברי ועדות הפרסים אינם נמלטים מהחלטותיהם. יש מהם שחשודים בהטייה. יש מהם שמוקעים כפוליטיקאים במסווה של חכמים לשם שמים. יש מהם כמואשמים כלחיצים מאונס וכלחיצים מרצון, ואפילו אם אין להם בני משפחה הם מוקעים כנגועים בנפוטיזם. הפעם יכול להיות שיאשימו אותם פשוט שהם סקנדינאבים. זאת אינה קונספיראציה קלת פיצוח בימים אלה.
אלה הבלים. לא שאין לחברי ועדת פרסים עמדות ודעות. מי יבחר בחבר ועדת פרס נובל שהוא חסר פרופיל אישי, חסר דעה, גם אם לא חלילה חסר דעת. רק מי שרוצה לבטל פרסים מן העולם יחזר אחרי שופטים שאין להם דעה. הדעה, בוועדת הפרס השנה הייתה בבירור דעה כי התקווה הגדולה ראויה להוקרה כגדולה, כי הסיכוי משקלו אינו פחות ממשקלו של הסיכון. חברי הוועדה, מכיוון שיש בהם בעלי דעה אישית שאינה זהה לדעה האישית של כל חבר וחבר בועדה, אומר רוב חברי הוועדה, הצביעו בעבור אובמה מפני שהם קשובים לצורך הקיומי של האנושות המאוימת למצוא מנהיגי עולם שיוציאו את הפלנטה הזאת ממסלול התנגשות דמים וישיטו אותו סביב לרעיונות הגדולים של התקווה הנבואית שניתנה לעולם בספרי ישעיה וירמיה ומיכה וזכריה ועוד ועוד. אף לא אחד מן הרעיונות אדירי הכוח המוסרי האלה לא הוכרח להתייצב למבחן התוצאה או השורה התחתונה. אבל האנושות בונה את תקוותיה מפסוקי הבשורה שלא באה עדיין אך אשרי המחכה ויגיע ויראה.
גם אנחנו, כאן, בפינה הקטנה החדה, פינת הצומת ממנה יוצאות רוחות לכל העולם כולו, גם אנחנו חלק מן הדאגה שדואג העולם לשלומו שלו. אנו לוחמים בפינה הזאת שלנו מלחמה שנמשכת עשורים המסרבים ליתום על שלומנו שלנו, על חיינו, על מקומנו. הפינה הזאת היא אבן פינה לנו ולבנינו ולאחינו ואחיותינו. אנו מבקשים בה שתהא אבן פינת שלום. אנו מתפללים בכל יום שים שלום טובה וברכה. אנו מלמדים את ילדינו גדול השלום ושמו של הקדוש ברוך הוא עצמו הוא שלום. פרס נובל לשלום שניתן בעבור תקוות השלום לאדם שאין עוד אדם כמוהו שיש לו כח לעשות לשלום, הוא פרס שצריך להסב לנו קורת רוח גדולה.
...ולא רק משום נימוסי מדינות, ולא רק משום החינוך הטוב, ולא רק משום שתרבות היא היכולת להביע ברכה במקום שברכה צריכה להיות מובעת, אלא מעבר לכל אלה, אנו מברכים את הנשיא אובמה על קבלת הפרס ואומרים לו עם זאת, כסבור אתה עטרה של כבוד מעטירים את ראשך, לא כי, עול כבד נותנים על כתפיך אדוני הנשיא, חתן פרס נובל על התקווה, אך חתן הפרס גם בעבור שלום למפרע, וזה יוצר ציפיות שתובעות להתממש אדוני הנשיא. איך אומרים "נובל אובליג', וגם מחייב...".
