13 בדצמבר 2009 - המודיעין הישראלי חושף את הצלחתם של האירנים לייצר פצצה גרעינית.
נשיא ארה"ב נושא נאום תקיף ומאיים בסנקציות מידיות, רוסיה מסתייגת ודורשת קיום שיחות מיידיות. סין מסרבת להתייחס למידע. האו"ם מגנה את החשיפה ונציגו מגלה במסיבת עיתונאים: ישראל גילתה את המידע באופן לא חוקי ולפיכך אין להתייחס אליו. נציג אירן באו"ם טוען: זוהי זכותה הלגיטימית של ארצי לייצר לעצמה נשק להגנה בפני התוקפנות הישראלית והאמריקנית, ולמרות זאת לא הייתה לנו מעולם פצצה גרעינית וגם לא תהייה.
25 בפברואר 2010 - המודיעין הישראלי חושף תזכיר סודי: בתאריך 8 במארס 2010 בשעה 14.14 תשוגר פצצה גרעינית למרכז ישראל. המידע מועבר בחשאיות לארה"ב, לבריטניה, לצרפת, לרוסיה ולסין.
27 בפברואר 2010 - ישראל תובעת טיפול בינלאומי מיידי באירן ורומזת כי מבחינתה "כל האופציות פתוחות". בשיחות חשאיות מפצירה ישראל בכל אחת מהמעצמות לעצור את אירן. יועצי הנשיא האמריקני טוענים באוזניו: "זוהי פרובוקציה, בדיוק כך תמרנו הישראלים את הנשיא הקודם לצאת למלחמה בעירק".
28 בפברואר 2010 - נשיא האמריקני שולח לראש ממשלת ישראל מברק ובו קריאת עידוד לישראל והתחייבות לידידות נצח. נשיא רוסיה משגר התחייבות לפעול בנושא במהירות האפשרית. ראש ממשלת סין מבקש מישראל להמתין שלושה חודשים לבחינת החומר המודיעיני. בריטניה וצרפת מביעות את תמיכתן בישראל.
5 במארס 2010 - ממשלת ישראל מורה לחיל האוויר לפעול. רביעיית מפציצים ישראלים מתגנבת מתחת למכ"מ האירני ובשעה 4.26 לפי השעון המקומי משמידה כור אירני מבצעי. רביעייה נוספת משמידה כור נוסף שמתקרב לשלבים מבצעיים. רביעייה שלישית משמידה בסיס טילים אירני בלב המדבר - הבסיס שממנו אמורה הייתה הפצצה האירנית להיות משוגרת לעבר ישראל. מטוסי חיל האוויר שבים בשלום לבסיסם.
6 במארס 2010 - ראש ממשלת ישראל נושא נאום ובו הוא מציג בפני התקשורת את המידע שבידי ממשלת ישראל ואת כישלון המהלכים הדיפלומטיים, שהובילו את ישראל לביצוע ההפצצה. בנוסף, חושפות תמונות לוויין אמריקניות כי הפצצת בסיס הטילים האירני גרמה לפיצוץ הפצצה האירנית. התמונות מראות פטרייה גרעינית. צרפת, גרמניה ובריטניה מברכות את ישראל במברקים חשאיים. אירן אינה מגיבה.
25 במרס 2010 - עיתון שוודי טוען, שהכורים המופצצים שימשו מפעל לתרופות וכי 312 אזרחים אירנים ו-32 ילדים שהיו בסיור לימודי נטבחו בהפצצה הישראלית. כתב הסי-אן-אן מוזמן לאירן והוא מראיין פצועים בבית חולים אירני. הפצועים מספרים על מפעל התרופות שהיה במקום. צוות הטלוויזיה מצלם עשרות נשים אירניות מקוננות בקולי קולות על ילדיהם שנטבחו ב"התקפה הציונית הרצחנית". תומס פלדמן מפרסם מאמר בניו-יורק הרלד תחת הכותרת: "הדמוקרטיה הישראלית - ההונאה הגדולה".
2 באפריל 2010 - בצרפת ובבריטניה פורצות הפגנות מחאה נגד "הטבח הישראלי". המפגינים שורפים בתי כנסת ומחללים מצבות של יהודים. אנרכיסטים בגרמניה קוראים להשמיד את הישות הציונית. הוגו צ'אבז מאשים את נשיא ארה"ב בשיתוף פעולה עם ישראל. בבלגיה נפתחת תערוכת צילומים של האמן הישראלי לשעבר מאיר אשכנזי: "זוועות האפרטהייד הישראלי". יו"ר הרשות הפלשתינית מוזמן לנאום בעצרת הכללית של האו"ם, וקורא מהכתוב: "במעשה ברברי זה סתמה הישות הציונית את הגולל על הסיכוי לשלום. יש להעמיד את ישראל לדין על פשעים נגד העם הפלשתיני ועל פשעי הכיבוש". סוריה תובעת לכנס את מועצת הביטחון של האו"ם בטענה כי ישראל "שוב מאיימת על שלום העולם".
6 באפריל 2010 - טייס חיל האוויר לשעבר מתראיין בעילום שם לביטאון של "גבולות של צדק", שהיא "עמותה בלתי מפלגתית", ומצוטט בשלושת היומונים הישראלים הגדולים כמי שמעיד כי צה"ל ידע מבעוד מועד על הסיור של הילדים במפעל התרופות ובחר להפציץ שם בדיוק בעת הסיור. קבוצת אנשי אקדמיה ורוח ישראלים מפרסמת מנשר בטיימס הלונדוני הקורא לממשלת ישראל להתפטר לאלתר: "איננו יכולים לשאת את המחשבה שרוצחים יושבים בתוכנו, על העולם להתעורר מאדישותו ולהחרים את משטר הכיבוש, עד שהאחראים לטבח הנתעב יתנו את הדין על מעשיהם". בפסטיבל הקולנוע ביו-יורק מוצג סרטו של הישראלי אורי מילמן: "רוצחים בכנפי טייס", אשר מומן על-ידי הקרן לעידוד קולנוע ישראלי.
18 באפריל 2010 - שופט לשעבר בבית המשפט העליון אומר ביום עיון באילת בפני חברי לשכת עורכי הדין: "ייתכן שעיקרון המידתיות נפגע כאן. עלינו לחקור את המאורע ולהסיק מסקנות לפני שבית הדין הבינלאומי בהאג יעמיד לדין את ראש ממשלת ישראל". נציג אירני עולה לנאום בפעם הראשונה מאז ההפצצה, וטוען: "ישראל הפציצה את ארצי בנשק גרעיני. במעשה זה היא הוציאה את עצמה מחוץ לעולם התרבותי". הוא זוכה למחיאות כפיים סוערות מנציגי מדינות הגוש הערבי. כשצלמי הטלוויזיה מכוונים את עדשותיהם לנציגי שוודיה ובלגיה, גם הם מצטרפים למחיאות הכפיים. השגריר הגרמני נוטש את האולם.
24 ביולי 2010 - דוח הוועדה לזכויות האדם של האו"ם, בראשות השופטת ברברה קמינסקי-גרינברג, מזכה את ישראל מהטלת פצצה אטומית על אירן, אך קובע כי נהגה בחוסר מידתיות, תקפה את אירן ללא כל התגרות מצידה וממליץ לבית הדין הבינלאומי לפשעים נגד האנושות לחקור בנושא עד תום.
