איך הפכתי ל"פועל לשכה"

עוד – מדוע החיוב בחוק למסור לנציגי הלשכה כל מידע שיבקשו, אינו כולל הגבלה על התקופה בה ניתן לתשאל את האזרח. מדוע שבועיים שבהם מתבקש הנסקר לפרוש כל הוצאותיו אינם נחשבים לפגיעה העולה על הנדרש בפרטיות? זמנו של האזרח אינו כלול בשיקולים? אין לו ערך? ועל פניו, על-פי המצב הנכחי ניתן לחייב "לשרת" את הלשכה גם לתקופה של חודש. אפילו יותר. אם כבר "שפני מדגם" אז עד הסוף... כנראה שהלשכה אינה יכולה לגייס מתנדבים, שישמחו לשתף פעולה, נוכח סוגי השאלות והמסמכים שהיא דורשת. על כן, היא נזקקת לאכיפה בתוקף החוק הפלילי. עוד – מדוע לא לחפש מתנדבים שייאותו לספק נתונים בתמורה לפיצוי/תשלום בעבור שעות העבודה שישקיעו באיסוף החומר, במיונו ובמילוי הטפסים. התשובה: אין ללמ"ס תקציב. אז מה הפתרון? לאלץ את האזרח לספק את הנתונים הנדרשים. פגיעה בפרטיות? אנשי הלמ"ס דאגו להסדיר באופן שיתאים להם את ההגדרה בחוק, תמורה בעבור עבודה? מה פתאום? הכל הולך בכפייה (יש אפילו סעיפי חוק לאכיפה). "תעשו משהו למען המדינה", זה המוטו, "ואם לא תרצו נכריח אתכם בעזרת החוק הפלילי". הערה: ברשימת המוצרים, שמספקת הלמ"ס, ככאלה שיש לדווח עליהם, מופיעים ספרים תחת הסעיף "שונות". יחד עם סיגריות, טבק וצורכי דת...

בדפדפת ההסבר של הלשכה נמסר על השימושים העיקריים בנתונים: קביעת הסל של מדד המחירים לצרכן על בסיס רישום ההוצאות של משקי הבית, נתוני ההוצאות וההכנסות משמשים בסיס לקביעת מדיניות כלכלית חברתית של משרדי הממשלה, ויש גם "שימושים אחרים": על-ידי חברות במגזר הפרטי, חוקרים ועוד... השתכנעתי בחשיבות הסקר. לא השתכנעתי בכלל מהחיוב לכפות על האזרח בתוקף החוק הפלילי חובה למסור מידע. אפשר אולי להצדיק חיוב למסור מידע על הוצאות משק הבית כדי שישמש בסיס לקביעת הסל של מדד המחירים לצרכן. אבל מדוע נדרש גם מידע על ההכנסות? מה זה קשור למדד המחירים לצרכן? מס הכנסה לא מספיק למדינה? ומדוע מידע זה נמסר לשימוש גם לחברות במגזר הפרטי, והוא גם משמש חומר גלם למחקרים שונים, חשובים ככל שיהיו. האם השימושים הנרחבים הנעשים בנתונים, אינם פוגעים מעבר למידה הראויה בפרטיותו של מי שאינו מעוניין למסור נתונים על הוצאותיו והכנסותיו לחוקרי הלמ"ס, המאלצים אותו לעשות כך באמצעות הנפנוף בחוק הפלילי? אתם חושבים שאני מגזים? מנפח סתם עניין? אולי. אבל חכו שיגיע אליכם נציג הלשכה ויבשר לכם שעליתם במדגם. חכו שיציג בפניכם את רשימת המטלות שאתם צריכים לעמוד בהן. להלן חלק מהמטלות: המשתתף בסקר מקבל חוברת ובה שורת עמודות. משך חמישה עשר יום עליו למלא, כל יום, את הטופס. בעמודה הראשונה "יתאר באופן מפורט את המצרך או השירות שרכש. נדרש תיאור מפורט ככל האפשר של המוצר, כלומר חשוב לציין את מירב הפרטים כגון חלה פרוסה, שימורי אפונה ירוקה וכיו"ב, וכן את מרב הפרטים על השירות. לדוגמא: נסיעה במונית שירות, נסיעה במונית מיוחדת. אם המוצר שנרכש הוא משומש, יש לציין זאת. לגבי רכישת כרטיסיית אוטובוס, יש לרשום את מלוא התשלום ביום הקנייה. אם נפרעו חובות יש לציין את התשלום...". בעמודה השנייה, על המשתתף לציין "את הכמות. אם המוצר נקנה בתפזורת יש לרשום בטור 2 את מספר היחידות ובטור 3 את סוג האריזה...". בעמודה השלישית, "יש לרשום את סוג החנות כגון סופרמרקט, היפרשוק, שוק. אין לרשום 'קנייה בקניון' אלא יש לרשום את סוג החנות כגון 'חנות נעליים...'". בעמודה הרביעית, יש לציין את התשלום המלא ששולם "כולל מע"מ, הובלה התקנה ובמקרה של קנייה באמצעות תווי קנייה יש לציין זאת...". יש לצרף קבלות/חשבוניות על כל קנייה וקנייה.

בנוסף למילוי יומי של "יומן הקניות", יש לאסוף מסמכים ולהציגם בפני הסוקר. המסמכים הנדרשים הם: קבלות על רכישות כגון מוצרי חשמל, רהיטים, קבלות בנושאי הוצאות על בריאות, ספורט וטיולים בשלושת החודשים האחרונים (הפירוט כולל רשימה של מאות מוצרים). קבלות על הוצאות שונות בשנה האחרונה כגון רכישת דירה, מכונית ורכישת רכב מנועי דו-גלגלי או טרקטור. קבלות על ביטוח דירה ומכשירי חשמל,חשבונות ארנונה, מים, חשמל וגז (החשבון האחרון). שני חשבונות אחרונים של הטלפון הקווי והסלולרי, ובנוסף לכך אישורים על תשלומי ביטוח חיים, קופות גמל, ביטוח מנהלים, קרנות פנסיה וקרנות השתלמות, פוליסות ביטוח של הרכב (אם ישנו רכב), ביטוח חובה, ביטוח מקיף, ביטוח צד ג', רישיון רכב וכן קבלות על תיקונים, אם היו, בשלושת החודשים האחרונים. עצמאי צריך לצרף מידע על הכנסה חודשית מתוך דוח רואה חשבון. שכירים צריכים להגיש תלושי משכורת של שלושת החודשים האחרונים. פנסיונרים יגישו תלושים בהם רשומה הפנסיה. יש להציג גם תלוש של המוסד לביטוח לאומי במקרה של קבלת קצבה, בו מצוינים סוג הקצבה והסכום. נדמה לי שבמס הכנסה דורשים פחות (אולי מפני ששם דורשים רק דיווח על הכנסות)... סיכומו של דבר - הבנתי שאין ברירה. אני לא הולך להתעסק עם חכמי הלשכה. אספתי קבלות ונתתי לסוקרת מטעם הלמ"ס שישבה ומילאה בשקדנות את יומן הרכישות, וביקשה גם הסברים: למה שילמת רק 5 שקלים עבור גיליון יום ו' של "ידיעות" ו–12 שקלים עבור מעריב. זה לא אותו מחיר? שאלה. הייתי צריך להסביר שקיבלתי הנחה במחיר על "ידיעות" בתחנת הדלק. ואיזה סוג גבינה? 5% או 9%? הקשתה. כאן רעייתי עזרה. ועוד מיני שאלות כאלה. בסך-הכל, היה די משעשע אם מתגברים על הרתיעה הראשונית. הסוקרת נחמדה. אפילו החלפנו בדיחות... אבל עולות מספר שאלות די מטרידות: נתחיל בתמיהות הקלות, לכאורה: הלמ"ס מבטיחים סודיות מוחלטת על הנתונים הנקודתיים ובשום אופן שלא תהיה אפשרות לזהות את המשפחה הנסקרת. מדוע אם כך נדרש האזרח למסור פרטים אישיים? מה אלה רלוונטיים למאפייני ההוצאה שלו. בלמ"ס מסבירים שיש הפרדה בין הפרטים האישיים ובין הנתונים. למה אם כן צריך אותם? התשובה: "כדי שלא תיפול במדגם פעם נוספת". למרות ההסבר קיימת זיקה בין שני סוגי הנתונים. שניהם מקבלים קוד זיהוי אחיד. מבחינה טכנית, ניתן לחבר את הנסקר עם פירוט הנתונים שמסר. עוד – חובת הסודיות מעוגנת בפקודת הסטטיסטיקה. אבל הפקודה היא משנת 1972. מי יערוב לכך שלא יהיה "עידכון" שיאפשר חשיפת הנתונים לצרכים מסוימים של המדינה? האם כבר שכחנו את הוויכוח על מאגר הנתונים הלאומי. האם זוכרים את חיוב הבנקים לדווח למפקח על מטבע חוץ ולרשות להלבנת הון על תנועות מסוימות בחשבונות המתנהלים אצלם. ומה על הקלות בה מבוצעות האזנות סתר על-ידי המשטרה? מובן שהכל למטרות ראויות, אבל הכל בערבון מוגבל.