"לא מדובר בחיילי צה"ל", כך אמר המפיק הטורקי של סדרת הטלוויזיה האנטי ישראלית 'אייריליק' ("הפרדה") שמשודרת בערוץ הממלכתי TRT1, סלצ'וק צ'ובנוגלו. לדבריו, בסך הכול מדובר בסיפור אהבה בין חייל צה"ל לפלשתינית.
תגובתו של המפיק הטורקי מזכירה לי סיפור מלפני עשרים שנה בדיוק. בשנת 1989 הוציא הזמר דני רובס את אלבומו השלישי, 'בדרך אל האושר' שמו. באלבום זה, אחד הפושרים שלו, שובץ שיר שהפך עם הזמן ללהיט ענק, "איך הוא שר". מי שהקשיב למלים לא יכול היה להתעלם מהעובדה, שהמודל בשיר הוא אחד ואין בלתו – הזמר המנוח זהר ארגוב. אלא שרובס, למרות כל הסממנים והמאפיינים בשיר שהצביעו על ארגוב, המשיך להתבצר בדעתו כי מדובר בשיר שנכתב על גיבוריו הזמרים, כנראה, כך כוונתו, לחברי להקת החיפושיות (הביטלס).
רובס המשיך להכחיש גם כאשר רבים וטובים ביקשו ממנו לחזור ולקרוא את הטקסט של עצמו, ביניהם היוצר אביהו מדינה (אלא אם לא הוא זה שכתב אותו...). וכך הוא כתב, בין היתר: "איך הוא שר, איך הוא שר/ מה נשאר מהזוהר, מכל השירים מה נשאר... רק הפחד ההוא, הלבן, בעורקיו מתפתל/ הוא חשב שימריא איתו, לא, והוא נופל..."/. נו, רובס?
תמיד ידעתי שהטורקים טובים בלפנטז, אבל לא ידעתי שהם טובים בלפנטז על פנטזיות...
לבעוט לטורקים בכיס, לא בתחת...
היה זה הלורד פרקר, או שמא גנרל פרקר, או שניהם יחד, שאמר בזמנו, בתקופת המנדט הבריטי על ארץ ישראל, כי יש רק דרך אחת טובה להעניש את היהודים, והיא לפגוע להם בכיס.
מה שמתחולל בשנים האחרונות בטורקיה בראשות ראש ממשלתה טאיפ ארדואן ("מפלגת הצדק והפיתוח" האיסלאמיסטית), מוביל אותנו למסקנה אחת: אם הצבא הטורקי לא יתעשת ויפעל לאלתר כדי לעצור את רכבת הדמוקרטיה הדוהרת אל תוך מנהרת איסלאם חשוך, תתווסף למזרח התיכון עוד אויבת למדינת ישראל. ולא סתם אויבת, אלא כזו המונה שמונים מיליון תושבים שרבים מהם קנאים למוחמד ומתעבים כל מי שריח יהודי נודף ממנו.
אבל, בזמן שאנחנו מצפים בכיליון עיניים שהצבא הטורקי יעשה את המוטל עליו, עלינו אנו הישראלים לעשות את המוטל עלינו, לפחות בכל הנוגע לכסף. אז ככה: השבוע פניתי ללמ"ס כדי לברר עמם כמה כסף מוציאים הישראלים מידי שנה על טיסות, בילויים ובזבוזים בטורקיה. עדיין לא קיבלתי תשובה, אבל אני מעריך שמדובר במאות מיליוני דולרים. לכן, כדברי אותו פרקר, גם אם הטורקים אוהבים שיבעטו להם בתחת, בואו נבעט להם דווקא בכיס, כלומר, נחרים אותם לטובת אילת או ורנה או אפילו וארגס. שם לפחות רק מנצלים אותנו, אבל לא שונאים.
ברק - לא סחבק, אבל נהנתן
36 שנים נתן
אהוד ברק לעם ולמדינה ועל כך מגיעה לו תודה. נכון, הוא קיבל עבור זה שכר, אבל בואו לא נהיה קטנוניים, כי בכל זאת הוא סיכן את חייו לא פעם. אבל איפה תמצאו בעולם עוד אחד כמו ברק, שמה שנתן למדינה ב-36 שנים הוא הספיק לקחת ממנה ובריבית דריבית בפחות מ-15 שנים (מאז 1995 כשמונה לשר הפנים).
ברק, כך מתברר בדיעבד, הוא לא סחבק אמנם, אבל הוא גם לא חבר, לא ישר, לא אמין, ניהליסט (ע"ע העמותות), נהנתן, לא שילם שיעורי מס הכנסה כמוני וכמוך (כשהיה אזרח ושימש יועץ לחברה בחו"ל), גרם למדינה לבזבז מיליונים על מאבטחים בחו"ל ואפילו, שומו שמים, לא נאמן (...).
אבל השבוע, תודה לאל, הוא קיבל פרופורציות על החיים: אם ארבעה ימים בפריז עולים ל"משפחה" (משלחת) כמיליון שקלים, אז בטח חודש ימים בארץ (ישראל יותר יקרה מצרפת, לא?) צריך לעלות לה משהו כמו שמונה מיליון ש"ח. ואני כבר לא מדבר על משפחה שאחד מבניה הוא נכה משרד הביטחון...
ובחזרה לאותו פרקר לעיל: יש רק דרך אחת טובה להעניש את ברק, והיא לפגוע לו בכיס, כלומר, לחייב אותו להחזיר, יחד עם חבר מרעיו, את רוב ההוצאה לקופת המדינה. אבל כמו שאנחנו מכירים את ברק, הוא בטח יארגן לעצמו איזה מיליונר שישלם עבורו...