"אבא, קיבלת את מתנת יום-ההולדת הכי מתאימה לך", אמרו לי ילדיי ב-26.10.1994, עם חתימת הסכם השלום עם ירדן. אז פלא שאני זוכר את תאריך החתימה?... את טקס החתימה, בעין-עברונה שבערבה, בוודאי זוכרים רבים. ראש-הממשלה
יצחק רבין, המלך חוסיין ונשיא ארה"ב קלינטון... הנאומים המרגשים... הבלונים הצבעוניים... ומעל לכל - התקווה. התקווה ש-17 שנים לאחר ביקור הנשיא סאדאת בישראל והשלום עם מצרים, ושנה לאחר ההכרה ההדדית בין ישראל לפלשתינים באוסלו - ייסחף ההסכם עם ירדן לשלום מלא בין ישראל לעמי ערב כולם.
ההתחלה הייתה מעודדת. הגבולות בין ישראל וירדן נפתחו, ורבבות ישראלים מיהרו לבקר בפטרה (דומני שיש לי זכות ראשונים: הובלתי לפטרה קבוצה - שכללה שתיים מבנותיי - שבועיים אחרי ההסכם...). ישראלים מעטים שמו לב שבמקביל החזרנו לריבונות ירדן כ-300 קמ"ר שבמשך השנים חמסנו מירדן - באזור צופר בערבה וב"אי השלום" בנהריים, וכי בהסכם השלום העניקה ישראל לירדן מעמד מיוחד בענייני ירושלים המזרחית. שנתיים אחר-כך נחתם הסכם סחר בין ישראל לירדן, בהדרגה הועברו מפעלים ישראלים לירדן - הודות לכוח העבודה הזול יותר שם, ישראל עזרה להקים מרכז רפואי משוכלל בעמאן, וחקלאי הערבה העניקו בנדיבות מהידע שצברו - לעמיתיהם הירדנים. בעקבות ירדן פתחה גם מרוקו את שעריה לישראלים, ו"משרדי אינטרסים" נפתחו הדדית. גם כמה מנסיכויות המפרץ העזו.
ואז -
בנימין נתניהו, ראש הממשלה שבו בחרה ישראל אחרי רצח רבין, אישר לפתוח את "מנהרת הכותל" בירושלים, ובמהומות שהתפתחו (24-27.9.96) נהרגו 17 חיילי צה"ל ועשרות פלשתינים. המלך הירדני לא היה בסוד העניין, למרות המעמד המיוחד שהסכם השלום העניק לו. קל להבין את כעסו הרב, ואת מבוכתו מול קיצוני ערב שתקפוהו על ההסכם עם ישראל. כשנה אחר-כך אישר נתניהו למוסד להתנקש בח'אלד משעל, מבחירי החמאס, דווקא בשטח ירדן - ניסיון שנכשל (25.9.97), וגרם שוב למלך חוסיין מבוכה רבה מול מתלהמי ערב. נתניהו שיחרר, בתגובה, מהכלא הישראלי, את מנהיג החמאס השייח' אחמד יאסין...
ואיך נהג המלך חוסיין לאחר תקרית-האש היחידה שאירעה בצד הירדני מאז הסכם השלום? חייל ירדני ב"אי השלום" פתח באש לעבר טיול של בית-ספר מבית-שמש (13.3.97), והרג שבע מהתלמידות. החייל, שנמצא חולה בנפשו, נשפט ונאסר במאסר עולם. המלך התנצל אישית על התקרית, קטע סיור בספרד, מיהר לבקר בישראל בבתי המשפחות השכולות והתנצל לפניהן בכריעה על ברכיו, ביקר את הפצועות בבית-החולים, והעניק פיצוי כספי נדיב לכל המשפחות הנפגעות.
ב-15 השנים שעברו מאז הסכם השלום עם ירדן, לא נחתם שום הסכם ישראלי-ערבי נוסף. יחסי ישראל-ירדן ידעו מורדות ועליות. המעמד המיוחד של עקבה ואילת הביא לשיתופי-פעולה מקומיים, חקלאי הערבה משני צדי הגבול המשיכו לשתף פעולה, וירדן וישראל פעלו יחד לקבלת התואר "אתר מורשת עולמי" ל"דרך הבשמים", מפטרה ועד עבדת. התיירות - דשדשה: ירדנים המבקשים לבקר בישראל נאלצים לבקש אישורים חודשים מראש, וברוב המקרים נענים בשלילה. לעומת זאת, ההסדרים הירדנים מקלים עם התייר הישראלי: הויזה ניתנת במעבר-הגבול בהליך של דקות ובמאור-פנים, שוטר-תיירות ירדני מוצמד לכל קבוצה ישראלית, ובכל ממלכת ירדן מתקבלים הישראלים בחיוך ברכה - יעידו על כך רבבות הישראלים שביקרו בירדן. למרות זאת, "המטה ללוחמה בטרור" ממשיך לכלול את ירדן ב"אזהרות המסע" שלו - הגם שבנימה מתונה יותר מאלו שלגבי הודו... ונתניהו "החדש"? הוא ממשיך להרגיז את מלך ירדן - עכשיו הבן, עבדאללה השני - בבניית התנחלויות בירושלים המזרחית...
כיום מבקרים בירדן כ-1,500 ישראלים בלבד בשנה - כמורה-דרך המתמחה בטיולים בנגב ובירדן, אני גאה לציין שמאות מהם מגיעים לירדן ב"טיולי הדו-קיום" שלי, מדי חודש. כן, זו פרנסה, אך אינני מהסס להוסיף שגם שליחות.
