מומחה בית המשפט צריך לעמוד בשני תנאים:
א. חוות דעתו אמורה להיות מקצועית ונטולת פניות - ועליה להיבדק ולהיבחן על-ידי בית המשפט שלא יקבלה "כזה ראה וקדש".
ב. על המומחה להתנהג בצורה נאותה ולא להיראות כנוטה לטובת צד לדיון בכל מהלכיו במשך כל תפקידו.
לא כל המומחים שומרים על כללים אלו, ולא כל השופטים ערים לכך...
כאשר בית המשפט מוצא את עצמו מול סוגיה מקצועית שבמחלוקת, וכל צד לדיון "מושך" לכיוון אחר, יש לו סמכות למנות מומחה מטעמו, עליו בית המשפט סומך את ידו ונוטה לתת בו אמון, כדי שזה, המומחה, יאיר את עיני השופט באותן סוגיות שאינן מצויות בתחום המומחיות של השופט.
למרבה הצער, יש שופטים הסומכים ידיהם על המומחה שמינו בכל תנאי ובצורה עיוורת ללא דיון בקורתי בחוות דעתו, דבר הראוי להשגה ולערעור - ראה דברים נוקבים ותוצאה המדברת בעדה בעניין זה בע"א 25-38/90
אברהם אלברט ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ ואח', בית המשפט המחוזי בחיפה, שופטים: י' מרגלית, ח' אריאל, מ' סלוצקי, לא פורסם, מובא בספר "תכנון דירה כחוק" מאת א' בן עזרא בהוצאת "בורסי" 2002 עמ' 203.
האמור לעיל הוא במישור המהותי, אך בנוסף לצורך בבחינת חוות דעתו של מומחה בית המשפט על-ידי השופט, יש גם כללי התנהגות החלים על מומחה מטעם בית המשפט - שהוא שליחו של בית המשפט, והפסיקה מטילה עליו התנהגות הולמת, משמע,
לא רק מתן חוות דעת אובייקטיבית וחסרת פניות, דבר שנדרש בדיוק באותה מידה גם ממומחי הצדדים לדיון, אלא גם התנהגות שקולה וזהירה שאינה יוצרת מצג לפיו הוא נוטה לטובת צד לדיון משיקולים זרים, ו/או מעדיף את טובתו של צד לדיון.
לא בכדי נאמר בסעיף 126 לתקנות סדר הדין האזרחי [תשמ"ד - 1984] כי -
"מומחה שייעץ עצה או חיווה דעתו לאדם בעניין שבתחום מומחיותו, לא יוזמן מטעם בית המשפט כמומחה באותו עניין כשאותו אדם צד בו".
ההיכרות המקצועית [מתן ייעוץ] לא אמורה לפגוע בכושרו של המומחה לתת חוות דעת אובייקטיבית, אלא
היא נראית לא טוב והאמון שהמומחה נוסך על הצדדים עלול להיפגם במקרה כזה.
הזהירות אמורה לבוא לידי ביטוי גם בגילוי נאות מראש של המומחה, שמא היה יועצו של צד לדיון, וכבר נפסלו לא אחת מומחים שהסתירו מידע על כך, או לפחות נפגמה ביותר אמינותם גם אם לא נפסלו מסיבות כלשהן [לא בכל מקרה מוגשת בקשת פסילה על-אף התנהגות שלילית של המומחה, מפאת כבודו או משיקולים אחרים].
הרחבה בעניין זה - ראה בספר "עדות מומחה" מאת א' בן עזרא בהוצ' "שי"2001, עמ' 74 עד 78.
קרבה-לכאורה של מומחה בית המשפט אל מומחה צד לדיון, אף על-פי ששניהם בעלי מקצוע קרוב ויש נושאים מקצועיים רבים המהווים בסיס רחב לשיג ולשיח ביניהם, תיראה לצד השני לדיון כבעייתית ועלולה להעלות חשד שמא קרבה זו תטה את חוות דעתו.
כך ארע כי מומחה שהתמנה על-ידי בית המשפט הגיע לאתר ברכבו של מומחה צד לדיון, ובית המשפט פסק כי מדובר ב"התנהלות בלתי תקינה לחלוטין" (תא (י-ם) א 003098/04 אדד חנן נ' קדומים 3000 חברה לבניין בע"מ).
ראה גם "ביטול מינויו של מומחה בית המשפט" והחלטה בש"א 6791/03 ויינר בלה ויוסף נ' אנגל ג'נרל דבלופרס בע"מ בית משפט השלום בחיפה, הנשיא א' קיטאי, מובא בספר "ליקויי בנייה" כרך ב' מאת א' בן עזרא בהוצאת "בורסי" 2007: במקרה של ויינר, בגין אותו אירוע בדיוק, [נסיעה משותפת באותה מכונית של מומחה בית המשפט בצוותא עם מומחה צד לדיון בבואם לבדוק את הדירה], נפסל מומחה בית המשפט ומונה תחתיו מומחה אחר.
