למדתי במהדורת יום שישי של הערוץ השני, כי יו"ר הכנסת
ראובן ריבלין מצרף למסעותיו בחו"ל את רעייתו. הנושא ראובן ריבלין ומסעותיו אינו חדש לי - וכתבתי עליו לא אחת בעבר - אך הוא מעניין מכמה זוויות של התבוננות: תקשורתית. פרלמנטרית. ציבורית.
הינה כי כן וטוב שכך - הערוץ השני גוזר עכשיו גזירה תחקירית שווה בין ימין לבין שמאל. חוקר וחושף את סוג הריפוד בסלון של
דליה איציק - ואינו נרתע גם מבדיקת חשבון הנסיעות של הבא אחריה ומי שכיהן גם לפניה - ראובן ריבלין.
ובכל זאת נותרו לי כמה שאלות תם. שכן, כאשר עיתונאי מתבונן בסיפור עיתונאי הוא מחפש בו את המניע. מחפש את מארג האינטרסים שמאחורי הידיעות.
מי העביר מה דרך איזה שדלן או מקורב. מי במערכת קידם ידיעה של מי ומי דחק ידיעה/תחקיר לשוליים או לא הכניס אותה בכלל-ואם עכשיו, למה עכשיו. מה בא כמסר מעובד ומוכן להגשה מתוך דוברי הממסד פנימה, ללא ניסיון עיתונאי של ממש לנתח את החומר לפני הגשתו - ומה בא כדי לנגח את הממסד מבלי שנבדק בדרך יסודית.
מי סומן כמטרה נעה. מדוע הוא סומן כמטרה כזאת והאם יש בסימון סגירת חשבון. היכן היה ה"תן" בצורת הדלפה והיכן בא ה"קח" בצורת מחמאה המציגה את המדליף במיטבו מבלי שהדבר יעשה מפורשות. לפעמים - היכן בא תשלום מאוחר, מתוחכם מאוד, על הדלפה שבוצעה לפני ימים.
עולם שלם ומרתק של יחסי כוח, ניהול חשבונות של שנים, אהבה ושנאה. עולם של מערכת יחסים מורכבת בין נבחרי ציבור ואנשי עסקים לבין אנשי תקשורת.