תחילה עלינו להגדיר את התוכן החינוכי (ערכים, התנהגות וידע) שעל כל מערכת חינוך להיות מחויבת אליו. הגלובליזציה וחדירת הפרספקטיבה הרב-תרבותית הותירו מערכות חינוך רבות מגששות אחר כיוון, כי בעידן של רב-תרבותיות והגירה, דיבור על ערכים ונורמות אחידים הולך ונעשה קשה. החשיבות הרבה שחברות מודרניות מייחסות להצלחה חומרית הגדילה את המשקל שמיוחס להצטיינות בלימודים, על חשבון תפקיד החִברות בחינוך. במדינות רבות מתנהל ויכוח ציבורי בשאלה אם תפקיד מערכת החינוך הוא להעביר תוכן אידיאולוגי, תרבותי ופוליטי, או שדי אם תצייד את בוגרי בית הספר בכלים הדרושים להפכם לאזרחים היכולים לתרום תרומה כלכלית לחברה.
במדינות רבות מתמקד הוויכוח בשאלה מהם נושאי הליבה שעל כל תלמיד ללמוד. ויכוח זה משקף את חילוקי הדעות הפוליטיים, התרבותיים והחברתיים בין קבוצות שונות בחברה. חילוקי דעות אלה מסמנים את המעבר מההשקפה שמטרת החינוך היא חִברות התלמידים למען הפיכתם לאזרחים אחראים ונאמנים לערכי ארצם, להשקפה שמטרת החינוך היא לייצר כוח עבודה מיומן שיממש את פוטנציאל המדינה לפיתוח טכנולוגי ולצמיחה כלכלית. גישה אחרונה זו מתייחסת אל החינוך כהשקעה כלכלית של ההורים ושל המדינה. משום כך היא שמה את הדגש על למידה ועל
תארים ותעודות, מתוך אמונה שיאפשרו לפרטים להגדיל את הכנסתם ולשפר בתוך כך את איכות חייהם ואת מעמדם החברתי.
האם מבחנים בינלאומיים כגון PISA (Program for International Student Assessment) או TIMSS (Trends in International Mathematics and Social Studies) הם המדד העליון להערכת הצלחה במערכת החינוך? האם בחינות בגרות הן מדד טוב יותר? לא. במקרה הטוב הן משקפות את הידע שנרכש בבית הספר. אבל בתקופה הדינמית שבה אנו חיים, האם די בכך? שוב, התשובה היא 'לא'.
בחברה גלובלית שאלת הזהות הופכת מכרעת, ומערכת החינוך היא אחד המוסדות האחראים לחיזוק הזהות המקומית מחד-גיסא ולהעברתה לדור הצעיר מאידך-גיסא. אכן, זהות מבוססת על ידיעת היסטוריה, ספרות, מוזיקה וכיו"ב, אבל היא הרבה יותר מזה, ולעולם אי-אפשר להשתיתה על מדד כלכלי, תחרותי והשוואתי.
יתר על כן, הידע מעולם לא היה כה דינמי, והוא מתפתח בקצב מהיר, כפי שתואר בנייר עמדה אחר על מגמות-על בחקר המדע במאה העשרים ואחת. במוקדם או במאוחר הכול יגיעו לסף הבורות האינטליגנטית: היכולת לדעת מה איננו יודעים וההכרה בבורותנו. אבל האם נהיה אינטליגנטיים מספיק כדי לרצות לחקור? משום כך, אולי המדד להצלחת מערכת חינוך הוא שיעור הממשיכים ללמוד והחוקרים דרך קבע את הלא-ידוע.
האתגר נעשה גדול אף יותר כשאנו לוקחים בחשבון שאנו מתמודדים בו-זמנית עם לחצי זהות גלובלית לא ברורה ועם הלחץ לשמור על זהות לוקלית ספציפית, תהליך שעשוי להוביל ליצירת זהות 'גלוקלית'.
פרנסיס פוקויאמה טוען כי האמון, כמו הון חברתי, הוא ערך חברתי היוצר שגשוג. סטפן נאק ופיליפ קיפר מחזקים את טיעונו בהדגמה אמפירית המראה שאמון ונורמות אזרחיות חזקים יותר במדינות המתברכות בהכנסות גבוהות יותר ושוויוניות יותר, ובמוסדות המרסנים התנהגות טורפנית של מנכ"לים, ובמדינות שאוכלוסיותיהן משכילות יותר והומוגניות יותר אתנית.
הקצב המרשים של התפתחויות מדעיות וטכנולוגיות יצר פער עצום בין התפתחויות אלה לתגובות האתיות להן. הטכנולוגיה מאפשרת לנו לעשות דברים המסכנים אחרים ושמוסריותם מפוקפקת. עלינו לרסן את עצמנו לבל נשתמש במלוא הפוטנציאל של הטכנולוגיה. בעידן הפוסט-מודרני, כאשר הכול נחשב יחסי, החינוך האתי נעשה חיוני. האם הדבר משתקף דיו במערכת החינוך? קשה להבחין בו במבחנים בינלאומיים.
סֵר מייקל בַּרְבֵּר, בהרצאתו המבריקה בכנס ון ליר לחינוך, סיכם את המושג "מחונך היטב" כדלהלן:
מחונך היטב = א(י+ח+מ)
well-educated=E(K+T+L)
האות יו"ד במשוואה מייצגת ידע. אין תמימות דעים בשאלה אם הידע חשוב בעולם המשתנה במהירות. למען האמת, השאלה מגוחכת. כל ילד זקוק לידע נרחב: ללמוד לכתוב ולקרוא היטב, לחשב במיומנות, לשלוט ביסודות המדע, בתמצית ההיסטוריה של מדינתו, וכו'.
אבל הידע מוגבל, והוא תנאי הכרחי אך לא מספיק. הואיל והמפתח לעתיד הוא להעצים את כולם, עלינו ללכת רחוק יותר. ילדים וצעירים גם צריכים ללמוד איך להשיג עוד ידע, לחבר פיסות בלתי מחוברות לכאורה של ידע, ואף לייצר אותו.
לכן אחרי היו"ד במשוואה באה חי"ת. החי"ת מסמלת חשיבה. החשיבה יכולה להיות הן מופשטת הן מעשית. ילדים צריכים להבין את אופני החשיבה השונים המתאימים לתחומים שונים – היחס לראיות במדע ובהיסטוריה, למשל. אך לבסוף עליהם גם ללמוד להשתמש בדמיונם ולחקור את מרחביו הרחוקים ביותר.
ואולם אין די בידע פלוס חשיבה. יש משהו חמקמק אף יותר שלו השפעה מכרעת. זוהי המ"ם במשוואה המסמלת מנהיגות.
יש סיבות רבות מדוע המנהיגות חשובה יותר כיום מאי-פעם. הראשונה היא שמהירות קבלת ההחלטות גברה, כתוצאה ממהירות הצמיחה הכלכלית והתמורה הטכנולוגית. הסיבה השנייה היא שהתרחב טווח הנושאים הדורש החלטות. הסיבה השלישית עמוקה אף יותר, כבר אי-אפשר לקבל החלטות ברמת הממשלה והארגונים הגדולים בלבד, ולעתים תכופות ההחלטות מקומיות ואף אישיות. למשל, הממשלה יכולה ליצור מסגרת אתית להנדסה גנטית, מה שידוע בשם 'תינוקות לפי הזמנה', ואולם אנשים פרטיים הם אלה שבסופו של דבר יצטרכו לקבל החלטות בעניין. אשר לחינוך, ילדים וצעירים זקוקים להזדמנויות ללמוד להנהיג, לקבל אחריות, ובמילים אחרות, להתנסות באופנים שונים של קבלת החלטות.
מדוע אם כן יש אל"ף מחוץ לסוגריים? האל"ף מסמלת בסיס אתי. לא הכול 'יחסי'. יש שאלות של מוסר שבהן תלויה בסופו של דבר איכות החיים – ואולי החיים עצמם.
חמש שאלות מפתח יעזרו לנו לבדוק את סוגיית התוכן החינוכי:
1. האם יש מדיניות ברורה בנוגע לתוכן החינוכי שעל בוגר להשיגו?
2. האם צריך להיות תוכן חינוכי אחיד שעל כל התלמידים לשלוט בו כדי לסיים את לימודיהם?
3. אם כן, האם אפשר בכלל להגדיר תוכן חינוכי מקובל ודומה שעל כל הבוגרים לשלוט בו?
4. מה צריך תוכן חינוכי זה להיות?
5. האם אפשר ליישם מדיניות הלכה למעשה בנוגע לתוכן חינוכי?
