הוויכוח בנושא פיצול תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה יצא מפרופורציה. מדיון על ענייני סדרי מנהל הוא הפך לכאורה לוויכוח בין "בני אור" ל"בני חושך". האומנם ניתן על-ידי פיצול התפקיד למנוע מהאחראי על התביעה הכללית להגיש כתבי אישום נגד שרים ושועים? מסופקני. איכות ביצוע התפקיד, ונחישותו לפעול לביעור השחיתות, תלויה אך ורק במאפייניו האישיים. מרגע שייבחר אדם ראוי אין חשש לשלטון החוק, ואם ייבחר אדם שאינו ראוי, ריכוז הסמכויות רק יחמיר את כישלונו.
המתנגדים לפיצול סמכויותיו של היועץ המשפטי לממשלה תולים זאת בהצלחתו לכאורה של היועץ הנוכחי להילחם בשחיתויות ולהביא לדין נשיא וראש ממשלה. אך אם בוחנים את כל האירועים, ייתכן כי דווקא תפקודו של היועץ המכהן כעת צריך להוות נורת אזהרה, שתחייב את פיצול התפקיד. כזכור, נפתחה כהונתו של היועץ בהחלטה השנויה במחלוקת לסגור את תיק האי היווני. גם אם הייתה זו החלטה מקצועית נטולת פניות, ועל-כך כאמור יש מחלוקת, הדימוי הציבורי של תפקיד היועץ נפגע, משום שיכול כל מי שמפקפק בהחלטה, לקשור אותה לעובדה שהיועץ החדש היה חש מבוכה לתבוע את הקולגות החדשים שלו לעבודה.
בהמשך, הוכתמה כהונתו של היועץ הנוכחי באופן טיפולו בתיק הנשיא קצב. יחסי הקרבה ביניהם שהתבטאו בכך שהפרשה נפתחה בהתרועעות של הנשיא עם היועץ המשפטי לממשלה, שאותו הוא חשב בטעות ליועץ אישי שלו, יכולה להתפרש על-ידי המבקרים כסיבה לכך שהיועץ בחר תחילה לסיים את הפרשה בעסקת טיעון תמוהה.