אדוני היושב-ראש,
משפחת רבין,
כבוד ראש הממשלה,
עמיתי השרים,
חברי הכנסת,
לא הייתה שעה קשה יותר ולא היה אסון מטלטל יותר למדינת-ישראל בכל שנותיה מרצח יצחק רבין. אין נשימה שלא נעתקה ואין לב בישראל שלא החסיר פעימות בהיוודע דבר ההתנקשות. בלילה ההוא, ייקחהו האופל, ובימים שאחריו, נעו אמות-הסיפים. הזעזוע, חשבנו, יוביל לחשבון-נפש פנימי נוקב וּלתיקון יסודי של תרבות הוויכוח הרעיוני והפולמוס הפוליטי בחברה הישראלית.
זו הייתה, למרבה-הצער, אשליה. אווירת האיפוק והריסון הייתה קצרת-מועד. עד מהרה התגלע שוב הקיטוב במלוא-חריפותו וסגנון המחלוקת המשתלח ונעדר-הסובלנות התלהט מחדש - כמו לא נרצח בישראל ראש-ממשלה, וכמו לא עמדה מדינת-ישראל על סף-תהום. מצד אחד המשיכו בעלי חזיונות משיחיים הזויים להטיף באותה רוח-תעתועים (בנוסח "פולסא-דנורא") שהעניקה לרוצח הנתעב צידוק כוזב. מן הצד השני היו מי שנחפזו לתלות את אשמת הרצח באופן גורף במחנה שלם. השבר הנורא, שחוו במשותף רוב אזרחי המדינה ללא הבדל השקפה, לא הניב התלכדות ואחדות ולא רקם גשרי-אחווה, אלא פער לרווחה קרעים והגביר ניכור בין יריבים משני קְצוֹת הקשת-הפוליטית.
בליל י"א בחשוון תשנ"ו, לפני 14 שנה, נרצח יצחק רבין האדם, האב והסב, הבעל ואיש-המשפחה; נרצח יצחק רבין איש-הפלמ"ח שפיקד על לוחמי-תש"ח שהצילו את ירושלים מרעב ומתבוסה; נרצח יצחק רבין ממכונני צה"ל וממעצבי תורת-הלחימה, מפקד הנערץ ורמטכ"ל מזהיר, מצביא הניצחון המפואר במלחמת ששת הימים; נרצח יצחק רבין השגריר בוושינגטון שביסס וביצר את היחסים המיוחדים עם ארצות-הברית של אמריקה; נרצח יצחק רבין "מר-ביטחון" - מאנטבה ועד "דין-וחשבון" - ויצחק רבין ראש-הממשלה ואיש השלום. המדינאי של הסכמי-הביניים עם מצרים, וחוזה-השלום עם ממלכת-ירדן.
אבל סיבת הרצח הישירה הייתה מאבקו על המשך תהליך השלום והסכם-הביניים עם הפלשתינים.
נרצח האדם, הלוחם, המפקד והמנהיג, ראש-הממשלה ושר הביטחון הנבחר. ועמו נפגעה קשות הדמוקרטיה הישראלית, חולל שמה הטוב ונסדק האמון בה. היא נותרה מאז נכה ועדין לא עברה תהליך שיקום והבראה.
יצחק רבין חתר להביא את מדינת-ישראל אל היעד הציוני האולטימטיבי: מדינה-יהודית השוכנת לבטח בשלום עם כל שכניה, הזוכה ליוקרה ולמעמד ראוי בזירה הבינלאומית. מדינה המעניקה לבנותיה ובניה הבטחה לעתיד ואופק מלהיב, ומהווה אבן-שואבת וּמְקור הזדהות וגאווה לעם-היהודי כולו. מדינה הצומחת בתנופת עשייה עם השקעה רואיה בחינוך ובתשתיות.
היעדים האלה שאליהם ביקש רבין להוביל, חייבים לעמוד לנגד עינינו גם היום ובדחיפות יתר. הדרך לשלום קשה ורצופת מכשולים כבירים, אך היא חייבת להיות בחירתה הריבונית הדמוקרטית של האומה, ובניווט נמרץ של קברניטה.
שעת ההכרעה ההיסטורית הגדולה של מדינת-ישראל קרובה מאד, אין עוד זמן לבזבז. יש לעבור את פרוזדור ההתלבטות ולהיכנס בשער ההחלטות שהמציאות מחייבת. רצח רבין עיכב את התהליך. עד כאן.
יש להכריע בשאלת חלוקת-הארץ בינינו ובין הפלשתינים. יצחק רבין עשה את מהלך-ההבקעה. בשנת 2000 יזמה ישראל מהלך-המשך כדי לסיים את הסכסוך; מהלך שקירב אותנו אל מפתן-ההכרעה מול הפלשתינים וגם מול סוריה, למרבה-הצער לא הבשיל אז התהליך עקב העדר נכונות מקבילה בצד השני. גם בתקופתה של הממשלה הקודמת נתקלה נכונות ישראלית מרחיקת-לכת לוויתורים מפליגים למען השלום בהתחמקות ובחוסר-אומץ. אבל זמנה של ההכרעה הגיע. שוגה מי שמשלה את עצמו שהמצב הקיים יימשך עד אין-קץ. עמדתנו, ממשיכי דרכו של רבין - ברורה. תהליך שלום נחרץ.
כל חלופה לעקרון של שתי מדינות לשני עמים רעה ומסוכנת, יותר. כל השתהות בהגעה להסכם עלולה לפגוע בביסוסה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית לצד מדינה פלשתינית ולהעלות אותנו על מדרון חלקלק שיריבינו רוצים לדחוק אותנו עליו למדינה דו-לאומית.
שלום עושים מעמדה של כוח, וזהו הבסיס שעליו חייבים לפעול. האיומים על ישראל לא פסקו במובנים מסוימים, במעגלים רחוקים האיומים האלה אף גברו. עלינו לשקוד ללא לאות על המענה לאיומים. להבטיח ללא ערעור וללא מצמוץ את ביטחון ישראל, אבל מעמדה של ביטחון וביטחון עצמי לעשות שלום. להביא לקץ הסכסוך וסיום התביעות בשני הצדדים.
חברי כנסת, אני יודע, ואתם יודעים, שבציבור הישראלי יש גורמי-שוליים מסוכנים, מגובים באידיאולוגיות דתיות קנאיות ובפסקי-הלכה מוטרפים, שהדמוקרטיה הישראלית מעניינת אותם כקליפת-השום. חוקי המדינה והכנסת, לדידם, חסרי כל תוקף. יש בהם כאלה המצדיקים את רצח רבין, ולא מן הנמנע שיש בהם גם כאלה שאינם שוללים רצח פוליטי נוסף כאמצעי לכפות על הרוב את הזייתם.
אני תוהה, אם יש אפילו בבית הזה כאלה המוכנים לגלות "הבנה" כלשהי כלפי פורעי-חוק מסוימים המקימים מאחזים לא-מורשים, המתעמתים עם אוכפי-החוק ומגדפים שוטרים וחיילים; כלפי משחיתי וחומסי רכוש ומטעים ועצי-זית ביהודה-ושומרון, או כלפי מי שמניפים שלט פוליטי במסדר של יחידת צה"ל.
אם יש כאלה פה בכנסת, עליהם להבין כי זו ראשיתה של אנרכיה המערערת את בסיס ההסכמה הדמוקרטית שעליה מושתתת מדינת-ישראל. אני אומר כאן ועכשיו במיוחד ביום הזה - נפעל לביסוס שלטון החוק בכל מקום, קודם כל למעננו, למען מדינת ישראל הפועלת על בסיס דמוקרטי מוצק.
יצחק רבין היה מנהיג לאומי אחראי, מפוכח ומוסרי, שביטחון-ישראל היה נר לרגליו. דרכו הייתה "שביל-הזהב" של ישראל, רחוק מאד מקצוות. כשם שהתנגד בתוקף והתבטא בחריפות רבה נגד מתחסדים החושבים שלישראל מותר הכל, כך סלד מאלה התולים תמיד את האשמה במדינת-ישראל והשוללים גם את זכותה להגנה-עצמית. הוא מעולם לא השתמט מאחריות והעניק תמיד לכפופים לו - ובראש ובראשונה לחיילי צה"ל ומפקדיו - גיבוי מלא ללא סייג.
יצחק רבין היה מופת למנהיגות, למדינאות, לשיקול-דעת, ליושרה ולמסירות מוחלטת לעם ולמדינה. אני מאמין שהדרך שהתווה רבין היא דרך המלך לשלום עם ביטחון ולעתידה של מדינת-ישראל - ועל כן סופה לנצח. אני מכבד כל מי שחושב אחרת, ובלבד שדין ההכרעה הדמוקרטית ומרות החוק, ולא שום סמכות אחרת, מכובדים ומקובלים על כולנו כדרך הבלעדית ליישוב המחלוקת בינינו.
חוששני שלקח הרצח עדין לא הופנם. כל מי שעיניו בראשו יודע שסכנת האלימות הפנימית לא פגה, והיא חמורה לא-פחות מכל איום חיצוני. שעת המבחן, שעת ההכרעה הכואבת תגיע ללא ספק. רואי שרצח רבין ייזכר אז היטב, כדי שמדינת ישראל תצלח את המבחן בכבוד, בגאון ובאחדות דמוקרטית.
יהי זכרו של יצחק רבין ברוך וחקוק לעד בלב ישראל.
