יש פשרות הלוקחות את הצדדים לאמצע הדרך ומפגישות אותם שם, ויש פשרות המסיטות את שני הצדדים מהדרך. לפשרות מן הסוג השני קוראים בשפתנו המחודשת "ספין" ולתורת ה"ספנות" קוראים "ספינולוגיה", וזה בדיוק מה שעושה יושב-ראש האופוזיציה (והיה לה גם ממי ללמוד)
בהציעה למנות בחוק שופט חוקר לשחיתות הפוליטית, תוך עיקור סמכויותיו של היועץ המשפטי לממשלה בתחום זה.
ומה מציעה לנו בפועל ח"כ לבני?
- דין אחד לאנשי שלטון, ודין אחר לאספסוף. דינוי של ח"כ שולטהייס יהיה שונה מדינו של ח"ה (חבר הסתדרות) בוזגלו, וזאת על-פי חקיקת הכנסת (והדין יהיה שונה בין אם לטובה ובין אם לרעה).
- הקמת פרקליטות נוספת ומשטרה נוספת אשר תטפלנה בעבירות של אנשי שלטון, כל גוף "ראש" עם המערכת שלו.
- הקמת גוף שלישי לתיאום בין הגופים ולתביעות שמשולבים בהם גם אנשי שלטון וגם אנשי האספסוף.
- תככים, ואקום, חוסר-ודאות.
- הפרד (בין השליטים לאספסוף) ומשול (כראות עיניך).
ואם כולם אצים רצים לחקיקה, ואם משוכנעים שאי-אפשר לפצל ממש ומיד את תפקידי היועץ המשפטי לממשלה בהסכמה, הייתי מציע רעיון הרבה יותר פשוט והרבה-הרבה יותר משמעותי:
(1) להקים גוף הנקרא "התובע הכללי" ולהכפיפו ליועץ המשפטי לממשלה.
(2) לחייב את היועץ המשפטי לממשלה לפעול על-פי כללי ניגוד העניינים כדוגמת כללי ועדת אשר, תוך מתן עדיפות אישית לתפקידו כיועץ משפטי במובן הקלאסי של המילה.
הקמת "התובע הכללי", וככל שהתובע הכללי יהיה אדם ישר ואדם עם יכולות, ייצרו עם השנים את תשתית ההפרדה.
מכורח המודעות שתגבר ותלך לנושאי ניגוד עניינים, ימנע היועץ המשפטי מעצמו יותר ויותר להתערב בניהול השוטף של נושאים אליהם הוא קשור בשאר משימותיו, וכך אט-אט תיווצר הפרדה בפועל. ייתכן שההפרדה החלקית הזו לא תספיק, ואז, הדינמיקה וצרכי החיים ירחיבו אותה.
כן, זהו גם פתרון של פשרה, אין כל ביטחון שיש בו די, אך הוא בבירור נמצא בכיוון הנכון של הדברים, ולא מסיט אותנו לכיוונים אשר לעולם לא נרצה להיות בהם.
