השבוע לפני 92 שנה הצהירה ממשלת בריטניה במכתב ששלחה ללורד רוטשילד על כך שתתמוך בהקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. ההצהרה, שנחתמה בידי שר החוץ הבריטי הלורד
ארתור ג'יימס בלפור, מוכרת יותר בשמה הפופולרי 'הצהרת בלפור', על שם מי שחתם עליה. את ההצהרה שלחה ממשלת אנגליה בערב שבת, 2 בנובמבר 1917 (טו"ב במרחשוון, תרע"ח).
נוסח ההצהרה היה:
"לורד רוטשילד היקר,
בעונג רב הריני מוסר לך בשם ממשלת הוד מלכותו את הצהרת האהדה שלה לשאיפות היהודיות הציוניות, שהוגשה לקבינט ואושרה על ידי. ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, ותשתדל במיטב מאמציה להקל על השגת מטרה זו. בתנאי ברור שלא ייעשה שום דבר העלול לפגוע בזכויות האזרחיות והדתיות של עדות לא יהודיות בארץ ישראל או בזכויות ובמעמד המדיני של יהודים בכל ארץ אחרת. אכיר לך טובה אם תביא הכרזה זו לידיעתה של ההסתדרות הציונית.
שלך בברכה, ארתור ג'ימס בלפור"
ההצהרה ניתנה בעקבות הצעה שהוגשה לממשלת בריטניה על-ידי ד"ר חיים ויצמן, בשיתוף ההנהגה הציונית בבריטניה. הצעתו של ויצמן כללה דרישה להכיר בזכות העם היהודי על ארץ ישראל ובזכותם של יהודים לעלות אליה, וכן להעניק מעמד מוכר למוסדות התנועה הציונית בארץ ישראל. את נוסח ההצהרה אישר הקבינט הבריטי ב-31 באוקטובר 1917.
הצהרת בלפור הייתה מסויגת ומצומצמת בהשוואה להצעה שהגיש ויצמן, ובכל זאת כללה הכרה בהקמת "בית לאומי" ליהודים בארץ ישראל. במשתמע גם הכירה ההצהרה בתנועה הציונית כמייצגת שאיפות אלה. הצהרת בלפור הייתה איפוא ההישג המדיני המשמעותי הראשון של התנועה הציונית. מסמך המנדט של חבר הלאומים משנת 1922, שאשרר את החלטות ועידת סן רמו, כלל הצהרה זו ככתבה וכלשונה.
