הביטוח הלאומי מונע סיוע מחולי אלצהיימר

המוסד לביטוח לאומי מתעלם מזה למעלה מ-20 שנה מביקורת בתי הדין לעבודה בנוגע לאופן בו הוא בוחן תביעות סיעוד בכלל, ובפרט כאלו הנוגעות למחלת האלצהיימר ולמצב של דמנציה ולרכיב ההשגחה על חולים אלו. כך אומר שופט בית הדין האיזורי לעבודה בחיפה, טל גולן, בביקורת יוצאת דופן בחומרתה. הביטוח הלאומי טוען מזה שנים, כי אדם הלוקה באלצהיימר או בדמנציה יהיה זכאי לגימלת סיעוד - אשר תאפשר לו לממן השגחה רצופה - רק אם התרחש בפועל אירוע שסיכן את חייו. גולן דוחה מכל וכל גישה זו, ומצביע על שורה של פסקי דין שניתנו ב-22 בשנים האחרונות ואשר כבר פסקו בצורה דומה - תוך התעלמות מתמשכת של הביטוח הלאומי מהם. טל אומר כיכבר בשנת 1998 קבע בית הדין, כי במקרים של אלצהיימר - לא ניתן להסתפק בהערכה של אח/ות בריאות הציבור לגבי הצורך של החולה בהשגחה, וממילא גם בגימלת סיעוד מהביטוח הלאומי. בשנת 2006 שב בית הדין ומתח ביקורת על בדיקת תביעות סיעוד, ובמיוחד בנוגע למקרי אלצהיימר. באותו מקרה אמר השופט אלכס קוגן (כיום נשיא בית הדין בחיפה): "הדעת אינה סובלת מצב שבו רק לאחר שהנזק או כהגדרת האחות אירוע ממשי נגרם לקשיש, רק אז הוא יהיה זכאי למלוא הנקודות בהערכת התלות בגין השגחה, שכן סבירות גבוהה שזה יכול להיות מאוחר מדי. עלינו לזכור, את היעד הסוציאלי העומד בבסיס גימלת הסיעוד - ליתן סיוע מינימלי לאותם קשישים חסרי יכולת תפקודית ומניעת סיכון עצמי לקשיש ולאלה שסביבו. דומה, כי במקרה זה, פועל הנתבע בניגוד לתכלית אותה ביקש החוק להגשים, ככל שהמדובר בקשישים הסובלים מדימנסיה סנילית מסוג אלצהיימר". ב-2007 נאלץ קוגן לחזור על הדברים, שכן הביטוח הלאומי לא שינה את התנהלותו. שלוש שנים לאחר מכן שב קוגן ואמר: "התנהלותו של המוסד לביטוח לאומי בתביעות סיעוד של קשישים הסובלים מבעיה דמנטית או מאלצהיימר, זועקת לשמים". פסקי דין דומים, מציין גולן, ניתנו גם בבתי דין איזוריים אחרים. והוא מסכם: "אותם פגמים שהתגלו כבר בשנות ה-90 (!), לא תוקנו על-ידי הנתבע עד עצם היום הזה, והם אף התגלו ביתר שאת, גם במקרה שלפנינו. כל זאת, באופן מפליא ומתמיה, כאשר המדובר במוסד האמוּן על הביטחון הסוציאלי של אזרחי ותושבי מדינת ישראל. אנו קובעים - ובצער רב יש לומר - כי לא ברור מדוע ולמה הנתבע לא הפנים את אותה הביקורת, שניתנה כזכור כבר לפני שנים לא מועטות". הדברים נאמרו (23.1.20) בהחלטתו של קוגן לקבל את תביעתה של קשישה ילידת 1934 ולהורות לביטוח הלאומי להעניק לה גימלת סיעוד. הקשישה סובלת מבעיות גופניות רבות, לצד דמנציה ואלצהיימר. באפריל 2018 דחה הביטוח הלאומי את תביעתה להגדיל את הגימלה, בנימוק שהערכת התלות שנערכה לה באותו חודש העלתה שלא חל שינוי המצדיק הגדלה זו. גולן אומר כיאינו מבין כיצד המעריך (שאת שמו אינו חושף) "לקח לעצמו את החרות לפקפק בממצאים רפואיים מפורטים ומנומקים, שנכתבו על-ידי גורמים מקצועיים ברי-סמכא, ולאחר שהתובעת עברה הערכות ובדיקות מדוקדקות", אשר קבעו בצורה חד-משמעית שהיא זקוקה לטיפול והשגחה 24 שעות ביממה. המערים גם התעלם לחלוטין מהאירועים מסכני החיים שעברה הקשישה, ואותם תיארה לו בתה. לדברי גולן, המעריך התעלם מתסמין ידוע של אלצהיימר: תנודתיות משמעותית במצבו הקוגניטיבי של החולה. "למחלה זו ישנם 'גלים', ולפרקים - התובעת צלולה במוחה ובדעתה, ושולטת בזמן ובמקום; במקרים אחרים - היא אינה שולטת במצבה ואינה יודעת לפעול כשורה, והיא מסכנת את עצמה וגם אחרים... אותה תמונה מטעה של הצגת המציאות אף מחריפה בעת ביקור המעריכ/ה, שכן בעת הביקור וביצוע ההערכה, הנבדק/ת עושה מאמץ מיוחד 'לרצות' את הבודק/ת". בשולי פסק הדין הורה גולן: "בהינתן הכשלים המבניים בהליך הבדיקה של הנתבע לגבי תביעות סיעוד של חולים באלצהיימר ודמנציה, ולאור התעלמותו של הנתבע מהנחיות חוזרות ונשנות של פסיקת בתי הדין לעבודה שניתנה במהלך השנים, אנו מורים ללשכה המשפטית של מחוז חיפה להעביר העתק מפסק הדין למנכ"ל הנתבע [מאיר שפיגלר], לשם מניעת הישנות מקרים דומים".