העליון מגביל פיצויי תכנון

בעלי קרקע אינם זכאים לפיצוי על סדרת תוכניות, כאשר הם תובעים פיצוי על האחרונה שבהן. כך קובע לראשונה (יום ג', 10.3.20) שופט בית המשפט העליון, עוזי פוגלמן. פסק הדין מתייחס למקרה בו התוכניות הקודמות לא גרמו לפגיעה ישירה בשווי הקרקע ולכן לא ניתן היה לתבוע בגינן, אך פגיעה זו באה לידי ביטוי עם התוכנית האחרונה. השאלה שעמדה להכרעה האם ניתן לפרש את סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה - הקובע את הזכות לפיצוי בשל תוכנית פוגעת "כמאפשר, בנסיבות מסוימות, קבלת פיצוי בגין ירידת ערך שגרמו כמה תוכניות במצטבר, אגב תביעה המוגשת בגין פגיעתה של התוכנית המאוחרת בשרשרת", בלשונו של פוגלמן. כאמור, תשובתו של פוגלמן היא שלילית. "הגם שישנן תכליות כבדות משקל התומכות בפיצוי בגין ירידת הערך שגרמו תוכניות העבר - ובהן הגנה על קניינם של המערערים והגשמת תכלית של צדק חלוקתי - לא ניתן לפרש את הסעיף במתכונתו הנוכחית באופן המקים זכות לפיצוי כאמור. פרשנות זו מייתרת הלכה למעשה את דרישת ה'פגיעה' הקבועה בו, עוקפת את מגבלת ההתיישנות, ומפרה את האיזון הפנימי שקובע הסעיף בין השיקולים השונים הצריכים לעניין", הוא אומר. עוד מציין פוגלמן, כי לתשובה חיובית יש משמעויות תקציביות ניכרות המחייבות בחינה מערכתית. היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, סבר שבמקרים מסוימים ניתן להעניק פיצוי. לדעתו, כאשר מאושרת תוכנית מפורטת המלמדת על פגיעה נקודתית בקרקע, ניתן יהיה לתבוע על ירידת הערך המצטברת שגרמו תוכניות העבר והתוכנית המאוחרת כאחת. לדברי פוגלמן, "יש טעמים טובים לתמיכה בגישה המרחיבה את ההגנה על הקניין גם למצבים שבהם נגרמה ירידת ערך מתמשכת כתוצאה ממהלך תכנוני רב-שלבי, ובמיוחד כך כשמדובר במהלך שבסופו הוקמה תשתית חיונית המשרתת את הציבור הרחב. אולם לתפיסה זו - המייתרת הלכה למעשה את דרישת ה'פגיעה' ביחס לתוכניות העבר - אין אחיזה מספקת בהוראת סעיף 197, ויישומה מחייב תיקון חקיקה מתאים". השופט מני מזוז הסכים עם פוגלמן. לדבריו, הגישה ההפוכה "לא רק שאינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק לעניין הזכות לפיצויים, ואינה מתיישבת עם הגבלת הזמן להגשת תביעת פיצויים, כמו גם עם פסיקתו העקבית של בית משפט זה, אלא שהיא עלולה גם לגרום לשיבוש משמעותי ולאי-ודאות במערך התכנון והחיוב בפיצויים". היא גם עלולה לגרום לאפקט מצנן על הליכי תכנון חיוניים, מחשש לחשיפה לפיצויים בלתי צפויים. השופט יוסף אלרון סבר בדעת מיעוט, כי יש לראות את תוכניות העבר והתוכנית המאוחרת כ"מהלך תכנון כולל" ולכן יש להעניק פיצוי גם על תוכניות העבר. "לשיטתי יש לראות את תוכניות העבר כשלב מוקדם של מהלך תכנוני כולל המקים, לאחר אישורה של התוכנית הפוגעת, זכות פיצוי כוללת הן בגין הפגיעה המאוחרת והן בגין ירידת הערך של המקרקעין שהתגבשה עם אישור תוכניות העבר", אומר אלרון. פוגלמן ומזוז דחו את ערעורם של בעלי קרקעות בראשון לציון, על דחיית תביעתם לפיצוי בשל תוכניות לסלילת כביש בין-עירוני, הנחת מסילת ברזל ותשתית חשמל שאושרו בשנים 2006-2000. התוכניות הראשונות לא יצרו פגיעה המצדיקה פיצוי, אך התוכנית האחרונה הצדיקה אותו. ועדת הערר ובית המשפט המחוזי מרכז קבעו, כי לא ניתן לתבוע כעת פיצוי על תוכניות העבר, ודעת הרוב בבית המשפט העליון אישרה קביעה זו. את בעלי הקרקעות ייצגו עוה"ד צבי שוב, יפעת בן-אריה, שירה מושקוביץ, יונה מושקוביץ, שחר הררי ואייל כהן. את הוועדה המקומית ראשון לציון ייצגו עוה"ד מיכל אגסי ואדווה זגון; את נתיבי ישראל, רכבת ישראל וחברת החשמל ייצגו עוה"ד פלג אלימלך, מקסים גריף, אמיר כספרי, משה אשכנזי וברק ליפשיץ; ואת היועץ המשפטי - עו"ד רועי שויקה.