|
התובעת, רבקה גולן, שכרה בעבר מספר נכסים באזור התעשיה בקרני שומרון. המועצה חייבה אותה בתשלומי ארנונה למשך כמה שנים, ואילו המשיבה טענה שכלל לא החזיקה בנכסים, אלא לפרק זמן קצר. לאחר שהתובעת התמידה במריה ולא שילמה את החשבונות, עיקלה העירייה מטלטלין שלה. המועצה העריכה את שווי המטלטלין בסך של – 106,000 ש"ח. אך זה לא מנע מחברת אביה שירותי אחסנה בע"מ, המבצעת עבודות אחסון ומכירת מטלטלין מעוקלים עבור העירייה, למכור את המטלטלין ב-4,500 ש"ח בלבד...
אין מחלוקת שהמטלטלין שווים יותר מדמי מכירתם. אפילו העירייה, שבכתב ההגנה טענה ששווי המטלטלין נמוך מזה שהופיע בהערכתה, אינה מכחדת שלכל הפחות שווי המטלטלין עומד על סך-50,000 ש"ח. לדברי התובעת, שווי המטלטלין הינו 230,000 ש"ח.
מאחר ומכירת מטלטלין לשם כיסוי חוב מיטיבה עם בעליהם בכך שהוא זוכה בעודף הכספים שנותר לאחר שכוסו החובות, או שבאם לא כוסו כל החובות, מכל מקום, חובו קטן בשיעור דמי המכירה, ניזוקה התובעת, שכל שהופחת מחובה היה סכום בסך 4,500 ש"ח. מכאן תביעתה לפיצוי נגד מועצת קרני שומרון, ראש המועצה, הרצל בן ארי, גזבר המועצה, גיורא ראובני. וכן נגד שלתיאל פנחס, דבלן הוצאה לפועל. עילת התביעה – רשלנות לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].
על מנת להסיר את האחריות האישית מראש המועצה ומגזברה בקשה המועצה מבית המשפט להכיר בהם כמי שקוימו בהם תנאי חסינות עובד ציבור לפי סעיף 7ג' לפקודת הנזיקין. מכאן הדיון שבפנינו.
|
|
לטענת המועצה המקומית קרני שומרון, סעיף 7 ג' לפקודת הנזיקין קובע כי באם הוגשה תביעה נזיקית כנגד עובד ציבור, כבמקרה דנן, רשאית הרשות לבקש מבית המשפט כי יקבע שעובד הציבור חסין מפני התביעה. זאת אם הנזק נעשה במסגרת מילוי תפקידו ללא כוונת זדון או קלות דעת. מאחר שכן הווה בענייננו – הנזק לא נעשה בזדון או בשוויון נפש, ואילו הבקשה לחסינות הוגשה כדין, באישור היועץ המשפטי של העירייה – על בית המשפט לקבוע כי יש מקום להחיל את החסינות ולדחות את התביעה נגד ראש העיר והגזבר.
לדברי התובעת, ראש המועצה והגזבר לקו בשתיים. ראשית – קבעו שהיא חייבת כספים, שלמעשה , אינה חייבת. שנית – לא וידאו שמכירת המטלטלין שעוקלו, לדבריה שלא כדין, ימכרו לפי ערכם. מכאן שיש להטיל עליהם לפצות אותה בשל רשלנותם.
עוד היא טוענת כי, נפל פגם בהליך מתן החסינות שהעניקה המועצה לראש הרשות ולגזבר. זאת מאחר והחלטת המועצה על הענקת החסינות אינה מנומקת מספיק, ולא נשמע קולה שלה כמתבקש בהליך מנהלי – שצד שעלול להיפגע מהחלטת רשות מנהלית, יישמע קולו (זכות השימוע). משכך, היא מבקשת מבית המשפט שלא תינתן חסינות לראש המועצה ולגזבר.
|
|
לדברי השופט, ראש המועצה והגזבר הם "עובדי ציבור" לפי הגדרת סעיף 7 לפקודת הנזיקין. לפי הפקודה הם נהנים מחסינות מפני תביעות נזיקיות בשל נזק שגרמו לו במסגרת עבודתם, כל זמן שלא התכוונו להזיק או שגרמו לנזק באדישות או בקלות דעת; כאמור בפקודה:
"לא תוגש תובענה כנגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור."
מאחר ובכתב התביעה לא ייחסה התובעת לראש המועצה ולגזבר כוונת הזק או מצב נפשי של קלות דעת או אדישות לנזק אפשרי – דחה בית המשפט את התביעה כנגדם.
השופט דחה גם את טענת התובעת כי נפל פגם בהחלטת העירייה שקבעה והודיעה לבית המשפט על חסינותם של ראש המועצה והגזבר. לדבריו, יש לחלק בין החסינות, הניתנת בפקודת הנזיקין, לעובד ציבור לבין החסינות הניתנת בפקודה לעובד מדינה:
- חסינות עובד מדינה – כאשר מוגשת תביעה נזיקית כנגד עובד מדינה בשל נזק שגרם בעת מילוי תפקידו, על המדינה להודיע לבית המשפט על קיומה של חסינות לפי סעיף 7 א' לפקודת הנזיקין. הודעה זו, ככל הודעה על הכרעתה של רשות מנהלית, צריכה להיות מנומקת היטב. הוגשה הודעה כאמור – יכיר בית המשפט בקיומה של חסינות וידחה את התביעה נגד עובד המדינה. באם יבקש התובע לקיים בכל זאת את התביעה כנגד עובד המדינה ויעורר פגמים בהליך מתן החסינות וכן הלאה, יבחן בית המשפט את הליך מתן החסינות. זאת כשם שרשאי בית המשפט לבחון כל הליך מנהלי. מכל מקום – "ברירת המחדל" מרגע שהוגשה הודעת חסינות היא כי קיימת חסינות כל עוד לא הוכח אחרת.
- חסינות עובד ציבור – חסינות זו, המעוגנת בסעיף 7 ג' לפקודת הנזיקין, היא החסינות החלה על עובד רשות מקומית. כאשר מוגשת תביעה כנגד עובד ציבור, כגון עובד ברשות מקומית, הרשות אינה מחליטה שחלה חסינות ומודיעה על כך לבית המשפט, אלא עליה לבקש מבית המשפט לקבוע כי חלה חסינות. בקש זו תלווה באישור היועץ המשפטי של הרשות המבקשת. בית המשפט ידון לגופו של עניין אם יש, אם אין – להחיל חסינות.
לדברי השופט, מאחר ובעובד ציבור עסקינן, ולא בעובד מדינה, הרי שהרשות לא החליטה והודיעה על מתן חסינות לראש העיר והגזבר – אלא היא ביקשה מבית המשפט שיקבע שחלה חסינות. מכאן שלקתה התובעת בטענתה כי חל פגם בהחלטת הרשות להחיל חסינות מאחר והחלטה כזאת מעולם לא הייתה. הייתה רק בקשה מבית המשפט לקבוע כי חלה חסינות. המועצה המקומית הגישה בקשה, כנצרך, ומשכך אין פגם מנהלי. לגופו של עניין, אישר השופט את בקשת החסינות ודחה את התביעה כנגד ראש המועצה והגזבר, גם מטעם זה.
|
|
בקשת המועצה לדחיית התביעה נגד ראש המועצה והגזבר התקבלה.
|
|
- ת"א 49650/08 גולן רבקה נ' המועצה המקומית קרני שומרון ואחרים
- בבית משפט השלום בתל אביב
- בפני השופט יונה אטדגי
- בא-כוח התובעת רבקה גולן: עו"ד גיל קריספין
- בא-כוח המועצה האזורית קרני שומרון, הרצל בן ארי וגיורא ראובני: עו"ד ברוך חייקין
|
|
