מאז ביקורי האחרון בבודפשט לא נמחו עדיין מאפי ניחוחות המטבח ההונגרי אנין הטעם. תבשילי הגורמה, התבלינים הפיקנטיים והקינוחים שלא מהעולם הזה רק הותירו אצלי אחריהם טעם של עוד. ועם יד על הבטן, כל אימת שקיבתי נזכרת בהם, היא פשוט מקרקרת מגעגועים.
הצרה היא שהמסעדות ההונגריות בישראל הולכות וכלות מן העולם. אחת האחרונות שבהן, "יהודית" שבגן לב העיר בתל אביב, שבקה לא מכבר חיים עם מותה של בעליה. האחרות, שעדיין נותרו, אינן מצליחות למלא את מקומה.
ובכל זאת, הפלא ופלא, נמצא, סוף-סוף, מי שהחליט לשמור בשטח על הגחלת הראויה. משגונב לאוזני שלאצי שגב, יד-ימינה של יהודית המנוחה, פתח את מסעדת "טוליפ" (רחוב יהודה הלוי 52, פינת נחמני), החשתי, כמובן, את פעמי אליה. נפעם ונרגש הופתעתי למצוא בה גם את יד-ימינו של לאצי, זולטן האני: השף המיתולוגי לשעבר של "יהודית" ובעבר הרחוק יותר גם השף של מסעדת "גונדל" האגדית, ששמה יצא לפניה בבודפשט עוד מימים ימימה. השניים, בוגרי בית הספר הקולינרי בהונגריה, החליטו לחבור יחדיו, וכך יכלו בני מעי לשוש ולשמוח עוד בטרם באה הקולינריה שלהם אל פי.
משפט שלמה
הסבנו בשניים לשולחן נינוח במרפסת המוצלת ועילעלנו, בסקרנות, בתפריט המגוון. את עינינו צדו עוף בפפריקה וגולש-בקר ביין אדום. ללא היסוס בחרנו בשניהם, וכדי שלא לריב בינינו החלטנו להתפשר ולהחלק בהן. שתי המנות הנדיבות הוגשו בלוויית "נוקרלי" - נטיפי-בצק עדינים - עם סלט מתקתק של מלפפונים. גם העוף וגם הגולש היו עשויים בטוב-טעם ובדיוק כפי שמכינים אותם במסעדות הגורמה בבודפשט - מחמאה גדולה כשלעצמה. החרו-החזיקו אחריהם הבצקיות הנימוחות. על שני הפלפלים החריפים, שקישטו את הצלחת, החלטנו הפעם לוותר, ובלבד שלא ניאלץ לטוס, חלילה, בעטיים לשמיים. את צמאוננו הרווינו תוך כך בסיידר-אפרסקים ובסודה תוססת ומרעננת.
עכשיו הגיע תורם של הקינוחים, והם היו באמת מהממים: שלוש כופתאות ממולאות בשזיפים ומחית-ערמונים. עוד אנחנו מתמוגגים משני המעדנים, ואל השולחן הוקרבה, על-חשבון הבית, גם מנת אטריות מתוקות, מבושלות בכרוב, ועליהן תפזורת של פלפל טחון: שילוב פיקנטי ומוצלח מאין כמוהו. אספרסו כפול היה האקורד האחרון בסעודת המלכים שלנו.
התשלום הסתכם ב-206 שקל, עליו הוספנו תשר נדיב. רק השירותים טעונים עדיין שיפור.
