בג"ץ הורה (יום ב', 23.3.20) ליו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, לכנס את הכנסת בתוך יומיים כדי לדון בהחלפתו. ההחלטה באה לאחר שאדלשטיין סירב להתחייב מתי יעלה לדיון את דרישת כחול-לבן והסיעות התומכות בה להחליף אותו. מדובר בהתערבות נדירה ביותר, ואולי חסרת תקדים, של בית המשפט העליון בעבודת הכנסת, הצפויה לגרור תגובות סוערות מן הצד הימני של המפה הפוליטית.
הח"כים של כחול-לבן,
ישראל ביתנו, העבודה-מרצ והרשימה המשותפת מבקשים למנות את
מאיר כהן (איש סיעת יש עתיד בכחול-לבן) ליו"ר הכנסת. אדלשטיין מסרב לדון בנושא, בטענה שאת היו"ר יש לבחור יחד עם הרכבת הממשלה. הליכוד איים, כי אם תתממש הכוונה להחליף את אדלשטיין - הוא יפסיק את המו"מ על הקמת ממשלת אחדות או ממשלת חרום.
פסק הדין נכתב בידי הנשיאה
אסתר חיות בהסכמת המשנה לנשיאה,
חנן מלצר, והשופטים
עוזי פוגלמן,
ניל הנדל ו
יצחק עמית - ההרכב הבכיר ביותר של בית המשפט העליון. חיות אומרת כי השאלה המרכזית היא האם סירובו של אדלשטיין "בא בגדר אותם המקרים המיוחדים שבהם קיים חשש לפגיעה ב'מרקם החיים הדמוקרטי' או ביסודות שיטתנו הפרלמנטרית" ולכן מצדיק התערבות נדירה של בג"ץ, והיא משיבה בחיוב.
מחויב לפעול בריסון ובאיפוק
לדברי חיות, מאחר שהנושא נוגע אישית לאדלשטיין ומאחר שהוא מכהן כיו"ר בפועל מאז השבעת הכנסת ה-22 (ולא נבחר כיו"ר לכל דבר), הרי ששיקול דעתו בנושא הוא מצומצם מאוד - ולא רחב כפי שיש בדרך כלל ליו"ר הכנסת. אדלשטיין דומה לממשלת מעבר, ומחויב לפעול באיפוק ובריסון - במיוחד משום שתפקיד זה מחייב אותו לממלכתיות ואי-תלות. "אין מנוס מהמסקנה כי החלטתו של יו"ר הכנסת שלא להעלות להצבעה במליאה את סוגיית בחירתו של יו"ר קבוע לכנסת, אינה עולה בקנה אחד עם היקף הסמכות המסורה לו כיו"ר בפועל והיא חורגת ממתחם שיקול הדעת המסור לו", היא קובעת.
חיות מוסיפה: "הפגם בהתנהלות זו טמון בראש ובראשונה בחשש כי מדובר בסיכול רצונו של הבוחר". סיעות המונות 61 ח"כים מבקשות למנות את יו"ר הכנסת ה-23, ו"התערבות במאמץ זה של רוב חברי הכנסת יש בה משום פגיעה בהכרעת הבוחר". היא דוחה את עמדתו של אדלשטיין, לפיה בחירת יו"ר הכנסת תלויה בהקמת הממשלה: זהו היפוך יוצרות, שכן הכנסת היא הריבון ולא "להקת המעודדות של הממשלה". לממשלה יש השפעה רבה על הכנסת, "אך משמעות הדבר אינה בשום אופן כי בשל כך ניתן לנקוט צעדים אשר יש בהם משום כרסום מהותי בעצמאותה של הכנסת".
חיות מדגישה, כי הכל שותפים לרצון שהביע אדלשטיין שתוקם ממשלה קבועה, אך הזיקה שהוא יוצר בין הקמתה לבין בחירת היו"ר, היא עירוב של שיקול פוליטי שאסור לו להביא בחשבון בתפקידו כיו"ר הכנסת. סירובו גם מונע מחברי הכנסת להפעיל את שיקול דעתם בנושא, למרות בקשותיהם החוזרות ונשנות לעשות זאת. חיות דוחה את החשש ולפיו היו"ר יהיה לעומתי: חזקה עליו שינהג בצורה ממלכתית, גם אם סיעתו תהיה בסופו של דבר באופוזיציה.
אינו יכול להתעלם מהרוב
עמית מוסיף: "בתקופות קשות, שומא עלינו לשמור על
החישוקים והיצולים של המרכבה, לבל תתפרק. דווקא בתקופה הרגישה והקשה בה אנו נמצאים, אין לחתור תחת עצם קיומה של השיטה ואין לחרוג מכללי המשחק הכתובים והנוהגים". הוא מזכיר, כי שלטון הרוב אינו יכול לרמוס את זכויות המיעוט, ומכאן סמכותו של בג"ץ לבחון את אופן התנהלות הכנסת.
גם עמית דוחה את הזיקה בין בחירת היו"ר לבין הקמת הממשלה: "ממשלה לחוד וכנסת לחוד, האחת נוגעת ברעותה, אך עדיין שתי רשויות נפרדות המה. נחזור למושכלות יסוד – הממשלה היא שיונקת את חיותה מהכנסת, ולא להפך. על אחת כמה וכמה, שממשלה שטרם באה לעולם אינה יכולה לשלוט על הכנסת ולהורות לה 'לדומם מנועים' עד אשר תיכון, אם בכלל". והוא מדגיש: "פסק דיננו אינו בבחינת התערבות ולא חלילה 'השתלטות' על סדר יומה של הכנסת, אלא חיזוק מעמדה של הכנסת כרשות נפרדת מהממשלה, קל וחומר ממשלת מעבר מזה שלוש מערכות בחירות".
פוגלמן אומר כי סמכותו של היו"ר לקבוע את סדר יומה של הכנסת, "אין משמעה הסמכה להתעלמות מבקשת רוב חברי הכנסת
לקיים הליך סטטוטורי שמתחייב מחקיקת יסוד בשל השקפה רעיונית או פוליטית בה מחזיק יושב-ראש הכנסת בפועל". החוק מחייב לבחור יו"ר, ואין למנוע זאת רק משום שהיו"ר המכהן סבור שמהלך זה ימנע את הקמתה של ממשלת אחדות.
מלצר אומר כי במצב הפוליטי הנוכחי - הכנסת אינה ממלאת את תפקידה לפקח על הממשלה. "אין לקבל מצב דברים זה, שכן דווקא בעת שמכהנת ממשלת מעבר, שסובלת מ'גירעון דמוקרטי' (בין השאר מאחר שאי-אפשר להביע בה אי-אמון) – תפקידי הפיקוח של
הכנסת אמורים להתעצם". במיוחד לאחר הבחירות, הוא ממשיך, חייבת הכנסת לפקח על ממשלת המעבר ולהתנהל על-פי רצונם של רוב חבריה, תוך כיבוד זכויות המיעוט. "הניסיון לסכל את רצון רוב חברי הכנסת להביא לבחירת יו"ר הכנסת לאלתר – איננו עומד במבחנים המשפטיים", מוסיף מלצר.
אדלשטיין טען: זה אולטימטום
בג"ץ דרש מאדלשטיין למסור עוד היום, האם יהיה מוכן להעלות את הנושא לדיון כבר מחרתיים. אדלשטיין סירב באומרו: "אני סבור שהתערבות בית המשפט בשיקול דעתו של יו"ר הכנסת לקבוע את סדר יומה של המליאה ולהעלות להצבעה את נושא בחירתו הינה התערבות תקדימית בסדר היום הפוליטי, בשיקול דעתו ואיננה נכונה בימים אלה. בשל הנסיבות המיוחדות אני מתקשה בשלב זה לנקוב בתאריך מדויק, אך בכוונתי להעלות את הנושא על סדר יומה של הכנסת עם התבהרות המצב הפוליטי. כולי תקווה שהדבר יקרה בזמן הקצר ביותר".
אדלשטיין יצא נגד היועץ המשפטי לממשלה,
אביחי מנדלבליט, אשר אמר לבג"ץ, כי לדעתו יש לדון בנושא באופן מיידי: "התערבותו של היועץ המשפטי לממשלה בהליך פנים- פרלמנטרי של הכנסת אינה במקומה". הוא אומר כי יפעל על-פי התקנון - הקובע שאת היו"ר יש לבחור עד להשבעתה של הממשלה, אך אינו נוקב בתאריך מוגדר לכך.
"ככל שביהמ"ש הנכבד מציב בפני ובפני כנסת ישראל אולטימטום בדורשו ממני לקיים את הדיון 'לא יאוחר מיום 25.3.20', לא אוכל להסכים לכך. שהרי משמעות הדבר שסדר יומה של הכנסת ייקבע בידי בית המשפט העליון ולא על-ידי יושב-ראש הכנסת, שלו מסור תפקיד זה", הוסיף אדלשטיין. "האם בית המשפט הנכבד סבור שיהא זה נכון שבעצם התערבותו יתאפשר ניצול שעת כושר פוליטית לבחירת יושב-ראש כנסת, שאולי לימים יתברר כ'יושב-ראש לעומתי' אשר פוגע בעבודת הכנסת והממשלה?", שאל.
אדלשטיין ציין, כי יושבי ראש קודמים נבחרו מספר שבועות לאחר השבעת הכנסת. לדבריו, "מעולם לא נבחר יו"ר כנסת קבוע בשעה שהייתה אי-בהירות כה גדולה באשר להרכבה של הקואליציה העתידית. בכל המקרים שבהם נבחר יו"ר כנסת במועד מוקדם, היה זה כאשר ההכרעה בבחירות הייתה ברורה וחד-משמעית".
לדברי אדלשטיין, אין כלל מקום להתערבות בג"ץ בפעולתה של הכנסת ובקביעת סדר יומה, ובוודאי שלא בצורה חסרת תקדים של צו אשר יורה ליו"ר כיצד לפעול בנושא המצוי בליבת שיקול דעתו. הוא מזהיר: "התערבות בג"ץ במקרה זה תישא - בטובתו או שלא בטובתו - אופי פוליטי דומיננטי מובהק. היה ויחליט בית המשפט להתערב במקרה דנן, הוא עשוי להיתפס כמי שטמן רגלו עמוק בביצה הפוליטית, דבר שיפגע פגיעה קשה במעמדו ובאמון הציבור בו" ו"תהווה פגיעה קשה בעצמאות הכנסת, מעמדה וכבודה".
