חורף 1966. אוהל כיתת טירונים. אני עומד בדום זקוף ליד מיטת שדה מסודרת בקפידה. שמיכה מתוחה, תד"ל ופק"ל הדוקים קפל"ד וחגור מונחים בניצב. המ"כ מתקרב אלי בפנים קפואות. המ"כ מביט בי בעיני קרח ובשבריר שניה הופך את המיטה על תכולתה."סדר את הברדק" הוא מסנן ואני במהירות אוסף את הציוד, מקפל מיישר ומניח במקום. "אמרתי סדר את הברדק" נובח המ"כ תוך שהוא הפוך את המיטה בשנית ולאחר מכן בשלישית.
כך הועבר לנו המסר העיקרי של הצבא. משמעת ברזל. כך הפנמנו בימי הטירונות הראשונים שצבא פירושו משמעת. מה שקלטנו ברגליים נעשה מובן מאליו בהמשך דרכינו כחיילים ומפקדים. צבא ומשמעת הם תאומי סיאם.
טירוני כפיר, בהניפם שלטי מחאה פגעו במרכיב החשוב ביותר של הצבא. משמעת. המניע האידיאולוגי אינו מעניין וגם לא רלוונטי. האידיאולוגיות בצבא מופנות לאזור שמוגדר כ"מחוץ לתחום". מי שאינו מבין או שאינו רוצה להבין עובדה יסודית זו פוגע ישירות במדינה שבא הוא חי. המגויסים לצבא מגיעים ממגוון אידיאולוגיות,מגזרים ודעות. בבקו"מ כל זה נעצר.
השמאלנים, הימנים, כיפות סרוגות או שחורות, המתנחלים, העולים, בני המיעוטים מעבירים סוויץ' למצב של חייל עד לביקורם הבא בבקו"מ. ואוי לנו אם לא. מי שיפעל נגד העיקרון הזה יהיה אחראי לפלנגות שיחליפו את צה"ל.
ישראל היא מדינה דמוקרטית והממשלה שלה היא הריבון. הצבא הוא זרועה הביצועית-ביטחונית של הממשלה. הצבא מבצע את החלטות הממשלה. לא גיליתי כאן סוד גדול אבל כדאי לחוגים מסוימים לשנן את המשפט הזה ביום ובליל עד שיופנם.
מי שהסידור הזה לא לרוחו שיצביע בבחירות לכנסת עבור סידור אחר. מי שמחליט לפגוע בצבא באמצעות סוסים טרויאניים פוגע בכולנו. אם לאותם גורמים יש השגות על התנהלות הצבא ומשימותיו שיאוצו ללוביסטים שלהם בכנסת. שם יפעלו לשנות החלטות/גזירות/כוונות. אל תשלחו ידכם אל צה"ל.
היו לממשלה החלטות קשות והיו גם החלטות רעות. כולן היו חוקיות וכולן התקבלו על-ידי אנשים שבחרנו אותם למשול. כמוכם כמוני כאבתי תוצאות לא מעטות של החלטות אלו. את מה שהיה לי לומר על זה אמרתי וכתבתי. בבחירות לכנסת הצבעתי כפי שחשבתי והערכתי. לא תמיד צדקתי אבל תמיד ידעתי שאין דרך טובה יותר לחיות במדינה של אלף דעות.
ועל הצבא לפעול ביד קשה ולגדוע מתוכו את הגורמים שמייצגים את התופעות האסורות האלה. שיקבלו צל"שים, שלמונים וכיבודים מחוץ לגדרותיו של הצבא ולאחר שירצו את עונשם בכלא. כך יפעל הצבא אם הוא חפץ חיים. אחרת ימעל במחויבותו למדינה.
צרמה לי התפעלותו של אל"מ אורן אבמן, מח"ט כפיר מדרך הביצוע של הנפת השלטים בטקס סיום הטירונות, כפי שהתבטא בכתבה שפורסמה היום בנושא בידיעות אחרונות: "אירוע תקשורתי מעורר הערכה שצריך להילמד בבתי ספר לתקשורת". כך שח המח"ט. לא זה המסר הרצוי שהצבא יעביר. זו לא הדרך למגר תופעות כאלה. זו במובן מסויים רוח גבית להן גם אם נאמרו לצרכי אוירה חיובית.
וכמה מילים אישיות לקיצונים. מבחינתי האישית (אם דעתי חשובה) קיצוני משמאל שקול לקיצוני מימין.
מי שפוגע במדינה בגלל אמונה א' או אידיאולוגיה ב' הוא מבחינתי אותו מפגע. מי שמסרב פקודה הוא סרבן וסרבן הוא סרבן ימני או שמאלני אין כל הבדל בינהם. מי שמחליש את הגדרות שלי מסכן את הבית שלי. ולא מעניין אותי למה הוא עושה את זה. יכול להיות שאני קרוב לדעות שלכם ויכול להיות שלא. בנושא הזה תמיד תמצאו אותי מולכם ולא לידכם. והיו בטוחים שלא אמצא שם לבד.
האחריות לבית השלישי היא של כולנו. לא מתאים לעם ישראל לשחזר טעויות שבגינן כמעט ואבדנו הכול.