יש טיפוס אחד, סתם אחד מהציבור, ששנים(!) כותב דברים ש
אומר היום היועץ המשפטי על העיתונות וגם זה רק חלק. אלא מה, הטיפוס הנ"ל, כל כתיבתו היא ברשת האינטרנט. אומנם קוראים את דבריו רבים, אבל האינטרנט הוא לא "הפה של הציבור" וכיו"ב אמירות בומבסטיות וגם שקריות. לפחות הפעם, דברים שצריכים היו להיאמר מזמן, אומר אותם לא אחר מאשר היועץ המשפטי, שאגב, אני מחסידיו ואוהדיו ולא מהיום.
אז בקצרה, מה כותב אותו טיפוס (וכאמור, שנים שמכירים אותו רק הקוראים באתר האינטרנט שבו הוא כותב):
- בעלי העיתונים הם מיעוט לכל הדעות, ודי אם נזכיר מה אמר עליהם בזמנו בן-גוריון.
- העיתונים נהנים מהטבות ופטורים למיניהם, כמו למשל - פטור ממבקר המדינה, שאפילו הנשיא לא פטור ממנו.
- לעיתונים יש מוסדות ביקורת ושפיטה משלהם, שאגב - לא עונים להרבה אי-מיילים ששלחתי להם. הם מצפצפים.
- יש להם תדמית של "פה לציבור", ואני מנסה כל הזמן לפרסם מאמר בעיתון זה או אחר, אבל לא מפרסמים אותו. וכמובן יש להם נימוקים: 'לא עומד בתקנים של שפה' וכיו"ב. אבל איני החשוב כאן, כי אם הנושאים שאינם יורדים מסדר היום הציבורי. פעם שלחתי את אחד המאמרים, שלא חפצו הם בפרסומו, למי שיודע את השפה ולפחות, הוא הבין את הכתוב.
לסיכום, אם היו לנו נציגי ציבור אמיתיים (נושא ששווה מאמר נפרד), הייתי מציע להם שיש לחוקק חוק בעבור הוצאת עיתון. יש לחייב את הרוצים רישיון -
שהעיתון יחזיק עצמו, רק לפי היצע וביקוש, שום מתנות, העדפות ופטורים למיניהם.
אני לא מופתע שכבר היום, העיתונאי
בן כספית ממעריב - ואיך לא - מתקיף את היועץ המשפטי, והרי לו יש תמיד במה.
זה מזכיר לי את הצעקן שעומד בתור ארוך באוטובוס וצועק כלפי ה"סרדינים" בפנים: "היכנסו יותר לפנים, כולם רוצים להגיע הביתה". כאשר הצעקן כבר הופך לאחד ה"סרדינים" באוטובוס, הוא צועק כלפי צעקן בחוץ כמוהו לפני דקה: "אי-אפשר, אנחנו נחנקים...".
