תנועות הנוער והחוק

מנתוני תנועות הנוער שפורסמו לאחרונה, עולה שכ-176,000 בני ובנות נוער משתתפים בפעילויות של התנועות; עלות ההשתתפות נעה בין כ-3,000 לכ-15,000 שקל בשנה, ורוב המשתתפים (80%) באים מרקע חברתי כלכלי אמיד ו/או בינוני. 20% מחניכי תנועות הנוער באים ממשפחות מהמעמד הנמוך. מפקד תנועות הנוער, המתקיים מדי מספר שנים, אינו כולל את פעילויותיהן של תנועות נוער קהילתיות. אלו פועלות בדרך כלל במסגרת המתנ"סים, ובמסגרת מחלקות הנוער ברשויות המקומיות. הסיבות לכך רבות ומגוונות. היעדר הכרה ממלכתית בהן כתנועת נוער, מונע תקצוב מסודר כתקנה תקציבית על-ידי משרד החינוך. פעילותן של תנועות הנוער הקהילתיות מתבצעת ברוב המקרים בעלויות נמוכות בהרבה מהמתואר בכתבה, ביישובים ובקהילות שאינן נמנות בהכרח עם השכבות האמידות. פעילות זו ניזונה בדרך כלל מתקציבים פנימיים של כל מתנ"ס, מתמיכת הרשות המקומית, וממינהל חברה ונוער במשרד החינוך. לא ניתן להשוות בין התמיכה הממלכתית המסודרת לתנועות הנוער המוכרות, לתמיכה המתוארת. להיעדר הכרה בתנועות הנוער הקהילתיות - במתנ"סים, במרכזים קהילתיים עירוניים ואחרים - סיבות רבות. מהותית, תנועות אלו פועלות כתנועות נוער לכל דבר ועניין, אלא שההכרה בהן תחייב הקצאה מחודשת של המשאבים הקיימים ו/או הגדלת היקף התמיכה הממוסדת בפעילות זו. יש מקום לערוך סקר שבו יוצגו נתונים מקיפים הנוגעים להשתתפות בני ובנות הנוער בישראל בפעילות תנועות הנוער, המוכרות ושאינן מוכרות. כך ייעשה צדק עם מערך פעילות תנועות נוער, מערך חינוכי, ארגוני וערכי - אלא שאינו "מוכר". כך גם נדע כמה בני נוער באמת משתתפים בפעילות כזו, הרבה יותר מ-176,000 הנזכרים לעיל. עלות ההשתתפות לחניך בתנועת נוער "מוכרת" עומד על כמה מאות שקלים, ומגיעה לכ-1,500 שקל בשנה. בחישוב חודשי, מחיר ההשתתפות עומד על פחות מ-150 שקל לחניך - פחות ממחירו הממוצע של חוג לילד בשעות אחר-הצהריים. כחניך, כמדריך וכהורה פעיל בתנועות הנוער בעבר, וכאיש קהילה וחינוך היום, אני יכול להעיד על תרומתן האדירה של תנועות הנוער - המוכרות ושאינן מוכרות - לחינוכם ולהעצמתם של בני ובנות הנוער. במונחים של עלות-תועלת, ההשקעה המשפחתית בחינוכו של ילד בתנועת נוער היא השקעה מניבה פירות בתשואה חינוכית גבוהה ואיכותית. פעילות החינוך הבלתי פורמאלי לילדים ולבני נוער, המתקיימת במתנ"סים ובמסגרות אחרות, כוללת תנועות ומרכזי נוער קהילתיים, חוגי העשרה, מרכזי למידה, חוגי ספורט, בתי ספר לספורט, ליגות ספורט עממיות, ועוד. הפעילות היא וולונטרית, ועלותה מושתת על המשתתף. הגיע הזמן להרחיב את הגדרת "הזכות לחינוך", ולחוקק את חוק החינוך הבלתי פורמאלי. כחלופה, ניתן להרחיב את חוק חינוך חובה וחינם. צריך לאפשר את התקצוב שלו, כך שזכותו של כל ילד בישראל לחינוך שווה תכלול לצד חינוך פורמאלי חינם - גם זכות מתוקצבת לקבלת שירותי חינוך בלתי פורמאלי. זאת, לפחות בהיקף של השתתפות במסגרת חינוכית אחת (חוגי העשרה, תנועת נוער, מרכז למידה וכו'). רק כך נוכל להתמודד כהלכה עם הצורך לשוויון בנגישות לשירותי חינוך לכלל האוכלוסיה, ללא הבדל מעמדי או אחר. כניסתו לתפקיד של שר החינוך החדש, גדעון סער, שר הזוכה להערכה רבה עד כה, יכולה להוות מנוף לקידומה של חקיקה רלוונטית בנושא. חקיקה כזו תאפשר הנגשה שוויונית ולא מעמדית לכל בני ובנות הנוער בישראל, לפעילות במסגרות הבלתי פורמאליות.