השבח לאל: הניסיון הנואל לקצץ את כנפיו של היועץ המשפטי לממשלה נכשל באיבו בדקה ה-90. עד לרגע האחרון הסתמנה, אומנם, מגמה הפוכה, של תמיכת הרוב הגדול בפיצול סמכויותיו של היועץ העתידי. אלא שהיה זה ראש הממשלה,
בנימין נתניהו, שהתנער ברגע האחרון מתוכנית הפיצול והציל בכך את כבודה של המערכת המשפטית ממפולת.
את מכת הכישלון הצורב ספג, ובצדק, שר המשפטים,
יעקב נאמן, שהוליך, יחד עם קודמו,
דניאל פרידמן, מהלך מסוכן לאושיות הדמוקרטיה הישראלית. מן הכישלון הזה הרוויח, בגדול, פרקליט המדינה,
משה לדור, לא לפני שהושפל באורח מכוער על-ידי הממונה עליו, שר המשפטים בכבודו ובעצמו.
מאחורי ניסיון פיצול הסמכויות עמד יעד ברור אחד: להחליש את מערכת אכיפת החוק בכללותה. הניסיון הזה התנהל מאחורי הקלעים כמהפכה חרישית: נוסף לפיצול מוסד היועץ הוא נועד לפצל ולפרק גם את הפרקליטות במתכונתה הקיימת. במילים אחרות: להפוך את תפקיד פרקליט המדינה למיותר ולריק מתוכן. כישלון המהפכה החרישית הזאת, שנחשפה באיבה, אינו רק ניצחונו הברור של שלטון החוק בישראל, אלא גם ניצחון השכל הישר.
מאחורי קנונייתם של פרידמן דאז ונאמן דהיום עמד רעיון-עיוועים: להעניש את היועץ המשפטי המכהן,
מני מזוז, ואת משה לדור, על שהעזו להעמיד לדין את ראש הממשלה הכושל,
אהוד אולמרט, ואת שר האוצר העבריין,
אברהם הירשזון. במקום דוברמן, שאינו מרפה מטרף השחיתות בצמרת, הם ביקשו למנות תובע שהוא פודל, שיכופף כאגמון ראשו, בהכנעה, אל מול הפוליטיקאים: מין תובע-דמה כללי, שלא יהין לחשוף את עוולותיהם.
